20 סיפורים נבחרים מתוך התערוכה

את המחברת הקדישה סנש לחברתה מרים יצחק בינואר 1944 , עם יציאתה לשליחות. על כריכתה חתמה בשמה המחתרתי, הגר.

[ארכיון מרטין בובר]

כדי לעמוד בתנאי התרומה – חיסיון עד 10 שנים לאחר מות הסופר – חתם מנהל בית הספרים את הארגז בעצמו

בתוכן העניינים נמחק הפרק על ההתעוררות הארוטית בנעוריו של המחבר מחשש שיהיה נועז מדי לקוראיו הקתוליים

המסמך מלמד על החשיבות שהקנה יהושע לדעתם של מקורבים שהעריך, כבר בשלבים הראשונים של הכתיבה

טיוטה למאמר שפורסם ב"העולם", 27.7.1923

ראה אור ב"רחובות הנהר", 1951

את ההגדה הזאת כתב הסופר אהרן מגד לבקשת שר החינוך ארבע שנים לאחר הכרזת העצמאות, כדי שהחיילים יקראו בה בסעודת סדר הפסח במחנות הצבא. תוכנה מבליט את העשייה והגבורה האנושית ואת יכולותיו של צה"ל ומשמיט את הגאולה האלוהית. לקראת ערב החג הדפיס צה"ל כ־10,000 עותקים של ההגדה החילונית ושיגר אותם לבסיסים. הנוסח המחודש אף פורסם בגיליון יום העצמאות של העיתון מעריב. ואולם, ברגע האחרון נגנזה ההגדה בלחץ הרבנות הצבאית והמפלגות הדתיות שטענו כי תוכנה הוא בבחינת חילול השם וביזוי התורה. בהוראת ראש הממשלה דוד בן גוריון הוחלט לבטל את קריאת ההגדה בבסיסים, לאסוף את כל ההגדות ולהשמידן. כל העותקים נשרפו חוץ מ־20 , ששניים מהם מוצגים כאן.

‍

מסגד אל־אקצא, ובהרחבה ירושלים, הוא אתר קדוש באסלאם ומקום עלייה לרגל. ירושלים אמנם אינה מוזכרת במפורש בקוראן, אך רוב הפרשנים גורסים כי "המסגד הקיצון (אל־אקצא)” הנזכר בפסוק המתאר את מסע הלילה של הנביא מוחמד (סורה 1:17) מכוון להר הבית בירושלים. מסורות מאוחרות, לרבות פואמה הודית זאת שמחברה אינו ידוע, מתארות בפירוט את עלייתו של הנביא השמיימה מירושלים על גב בהמת רכיבה פלאית ושמה אל־בּוּראק.

‍

את המכתב כתב צווייג ככל הנראה זמן קצר לפני שפרש מהחיים. הוא השאיר אותו על שולחן ביתו בעיר פטרופוליס בברזיל. הכותרת (הצהרה) כתב בפורטוגזית, גוף הטקסט בגרמנית. אפילו ברגעיו האחרונים הקפיד בסגנון לשוני: הוא תיקן את הנוסח בשני מקומות.

במחברת מופעים השירים “במדורות מלחמה”, “לאמי”, “הליכה לקיסריה” ושירים נוספים. את המחברת הקדישה סנש לחברתה מרים יצחק בינואר 1944, עם יציאתה לשליחות. על כריכתה חתמה בשמה המחתרתי, הגר.

כתב־יד מעוטר בדימויי המנורה וכלי המקדש ובתיאורי ציד וטרף מיקרוגרפיים (שצוירו באמצעות אותיות זעירות). רוב פיוטי המחזור מתאימים למנהגים שנשמרו בקהילות שמוצאן מברצלונה ומחבל קטלוניה. המחזור שרד בגירוש ספרד, נדד בארצות אירופה, הוברח מגרמניה הנאצית לארצות־הברית ומשם עשה את דרכו אל הספרייה הלאומית.

המחזור כמנהג אשכנז לשבתות המיוחדות ולמועדי השנה, המיועד לתפילת החזנים, הובא לוורמס שבעמק הריין על ידי פליטי קהילת וירצבורג, אחרי שנחרבה בפרעות ב־1298. הוא נשמר מאות שנים בבית־הכנסת של וורמס וב־1938 ניצל בידי ארכיונאי העיר שהסתירוֹ בקתדרלה עם חורבן בית־הכנסת בידי הנאצים ב"ליל הבדולח”. ב־1957 , בעקבות דיון משפטי בגרמניה, נמסר המחזור על שני כרכיו לספרייה הלאומית בירושלים.

חיבורו של ר' משה בן מימון הוא מפעל היחיד הגדול ביותר בהלכה ובספרות הרבנית, אשר קבע הלכה בכל תחום מתחומי החיים היהודיים של הפרט ושל הציבור כאחד. בזכות מעמדו כספר יסוד הוא הועתק לעיתים בצורת מִצְחָף (קוֹדֶקס) מונומנטלי, כמו ספרי מקרא. איוריו נוספו בראשית המאה ה־ 15 , עשרות שנים אחרי שכתב־היד הועתק, והם קשורים הדוקות לתוכנו ההלכתי של הספר.

מהדורה ראשונה בדפוס של הספר שנכתב בצפת בשנת 1563 . אחרי שהודפס, הופץ הספר במהירות וזכהלהצלחה כה גדולה עד שהיה לחיבור ההלכתי המשפיע ביותר על אורחות־חייהם של יהודים שומרי מצוות עד ימינו.

חיבור בתצורת מגילה המתאר במילים ובאיורים מקומות היסטוריים וקברים קדושים בארץ־ישראל ומחוצה לה. חיבורים מסוגו שימשו המחשה של ארץ־ישראל בבתי היהודים בגולה. בהיותן עדות לקיומו של יישוב יהודי בארץ השומר על המקומות הקדושים ולכן ראוי לתמיכת בני עמו, נועדו המגילות הללו גם לתעמולה וגיוס כספים.