פתרון תעלומת הדפים החסרים במחברת של חנה סנש
בראשית שנות החמישים של המאה ה־20 מסרה קטרינה סנש, אימה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש, כמה מסמכים מעיזבונה של בתה לספרייה הלאומית. בין המסמכים היו כמה מכתבים ששלחה חנה סנש, אסופת שירים שכתבה בהונגרית והדפיסה במכונת כתיבה וגם כתבי יד של ארבעה שירים עבריים שחיברה.
ארבעת השירים נכתבו במהלך שנת 1941 במקומות שונים שנקשרו לביוגרפיה של סנש: שניים בנהלל, אחד בקיבוץ גינוסר ואחד בקיבוץ שדות ים, שהייתה ממקימיו.
הפינות העליונות של ארבעת כתבי היד ממוספרות, והדפים נראים כאילו נתלשו ממחברת. הם באמת נתלשו. אבל סיפורם המלא של הדפים האלו התבהר רק אחרי כשבעה עשורים, בשנת 2020, וכיום אנחנו יכולים לספר אותו.
בראשית שנות החמישים של המאה ה־20 מסרה קטרינה סנש, אימה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש, כמה מסמכים מעיזבונה של בתה לספרייה הלאומית. בין המסמכים היו כמה מכתבים ששלחה חנה סנש, אסופת שירים שכתבה בהונגרית והדפיסה במכונת כתיבה וגם כתבי יד של ארבעה שירים עבריים שחיברה.
ארבעת השירים נכתבו במהלך שנת 1941 במקומות שונים שנקשרו לביוגרפיה של סנש: שניים בנהלל, אחד בקיבוץ גינוסר ואחד בקיבוץ שדות ים, שהייתה ממקימיו.
הפינות העליונות של ארבעת כתבי היד ממוספרות, והדפים נראים כאילו נתלשו ממחברת. הם באמת נתלשו. אבל סיפורם המלא של הדפים האלו התבהר רק אחרי כשבעה עשורים, בשנת 2020, וכיום אנחנו יכולים לספר אותו.
בראשית שנות החמישים של המאה ה־20 מסרה קטרינה סנש, אימה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש, כמה מסמכים מעיזבונה של בתה לספרייה הלאומית. בין המסמכים היו כמה מכתבים ששלחה חנה סנש, אסופת שירים שכתבה בהונגרית והדפיסה במכונת כתיבה וגם כתבי יד של ארבעה שירים עבריים שחיברה.
ארבעת השירים נכתבו במהלך שנת 1941 במקומות שונים שנקשרו לביוגרפיה של סנש: שניים בנהלל, אחד בקיבוץ גינוסר ואחד בקיבוץ שדות ים, שהייתה ממקימיו.
הפינות העליונות של ארבעת כתבי היד ממוספרות, והדפים נראים כאילו נתלשו ממחברת. הם באמת נתלשו. אבל סיפורם המלא של הדפים האלו התבהר רק אחרי כשבעה עשורים, בשנת 2020, וכיום אנחנו יכולים לספר אותו.
חנה סנש כתבה כל הזמן. היא נולדה לתוך בית שהכתיבה הייתה נוכחת בו, וכתבה בעצמה מגיל צעיר מאוד. תחילה בשפת אימה, הונגרית, ולאחר שהגיעה לארץ ישראל ב־1939, החלה ללמוד עברית ומהר מאוד השתלטה גם על הכתיבה בשפתה החדשה. בשנותיה בארץ כתבה כמעט כל הזמן. היא כתבה יומן לאורך שנים וכתבה בסתר את שיריה, שכולם התפרסמו לאחר מותה.
רגע לפני יציאתה בשנת 1944 למשימת הצניחה שממנה לא שבה, העתיקה סנש את שיריה למחברת אחת, מסודרת, ומספרה את דפיה. היא קראה למחברת – שרובה ככולה שירים עבריים – "ללא שפה", וחתמה עליה בשמה המחתרתי, הגר. את המחברת הזו נתנה לחברתה הקרובה מרים יצחק, שלמדה איתה בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. בעמוד הראשון הוסיפה הקדשה: "למרים יצחק, לקוראת ומבקרת הראשונה והחביבה שלי, בידידות אמיתית, חנה".
חנה סנש כתבה כל הזמן. היא נולדה לתוך בית שהכתיבה הייתה נוכחת בו, וכתבה בעצמה מגיל צעיר מאוד. תחילה בשפת אימה, הונגרית, ולאחר שהגיעה לארץ ישראל ב־1939, החלה ללמוד עברית ומהר מאוד השתלטה גם על הכתיבה בשפתה החדשה. בשנותיה בארץ כתבה כמעט כל הזמן. היא כתבה יומן לאורך שנים וכתבה בסתר את שיריה, שכולם התפרסמו לאחר מותה.
רגע לפני יציאתה בשנת 1944 למשימת הצניחה שממנה לא שבה, העתיקה סנש את שיריה למחברת אחת, מסודרת, ומספרה את דפיה. היא קראה למחברת – שרובה ככולה שירים עבריים – "ללא שפה", וחתמה עליה בשמה המחתרתי, הגר. את המחברת הזו נתנה לחברתה הקרובה מרים יצחק, שלמדה איתה בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. בעמוד הראשון הוסיפה הקדשה: "למרים יצחק, לקוראת ומבקרת הראשונה והחביבה שלי, בידידות אמיתית, חנה".
חנה סנש כתבה כל הזמן. היא נולדה לתוך בית שהכתיבה הייתה נוכחת בו, וכתבה בעצמה מגיל צעיר מאוד. תחילה בשפת אימה, הונגרית, ולאחר שהגיעה לארץ ישראל ב־1939, החלה ללמוד עברית ומהר מאוד השתלטה גם על הכתיבה בשפתה החדשה. בשנותיה בארץ כתבה כמעט כל הזמן. היא כתבה יומן לאורך שנים וכתבה בסתר את שיריה, שכולם התפרסמו לאחר מותה.
רגע לפני יציאתה בשנת 1944 למשימת הצניחה שממנה לא שבה, העתיקה סנש את שיריה למחברת אחת, מסודרת, ומספרה את דפיה. היא קראה למחברת – שרובה ככולה שירים עבריים – "ללא שפה", וחתמה עליה בשמה המחתרתי, הגר. את המחברת הזו נתנה לחברתה הקרובה מרים יצחק, שלמדה איתה בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. בעמוד הראשון הוסיפה הקדשה: "למרים יצחק, לקוראת ומבקרת הראשונה והחביבה שלי, בידידות אמיתית, חנה".
מרים יצחק שמרה על המחברת. אך כשהגיעה קטרינה סנש לארץ לאחר השואה והחלה לאסוף שירים ומכתבים לטובת הנצחת בתה, היא פנתה גם אל מרים בבקשה שתשלח לה כמה שירים בכתב ידה של חנה. במכתב שכתבה קטרינה לאספן אברהם שבדרון, מייסד אוסף האוטוגרפים והפורטרטים של הספרייה הלאומית, סיפרה על הלבטים העצומים של מרים, שלא בקלות החליטה לתלוש אותם מן המחברת: "הפעם אני שולחת את השירים שהבטחתי, אלה שחברתה של חנה הייתה מוכנה לקרוע מהמחברת, אחרי היסוסים ארוכים", עדכנה את שבדרון. כך הגיעו הדפים אל ארכיוני הספרייה הלאומית.
אבל רק עשרות שנים לאחר מכן התאחדו בספרייה הלאומית הדפים התלושים עם המחברת כולה.
לאחר מותה של מרים יצחק הגיעה המחברת לידי משפחת סנש. בנובמבר 2020, כאשר החליטה המשפחה להפקיד את האוסף המלא של חנה סנש בספרייה הלאומית, התוודה איתן סנש, אחיינה של חנה, שבמשך שנים שאל את עצמו מה עלה בגורל הדפים החסרים מתוך המחברת, דפים ממוספרים בכתב ידה של חנה: 7, 8, 11, 12. איתן לא ידע שכבר לפני 70 שנה מסרה סבתו קטרינה את הדפים לספרייה הלאומית והפקידה אותם בידיו הנאמנות של אברהם שבדרון.
וכך בשנת 2020 התאחדו סוף כל סוף העמודים האבודים עם המחברת המקורית שממנה נתלשו. יחד עם המחברת הופקד ארכיון עשיר של תעודות, מסמכים מהונגריה, כתבי יד, מכתבים ותצלומים, וכן עשרות חפצים, שמתוכם נזכיר את מכונת הכתיבה שלה ואת מצלמתה.
מרים יצחק שמרה על המחברת. אך כשהגיעה קטרינה סנש לארץ לאחר השואה והחלה לאסוף שירים ומכתבים לטובת הנצחת בתה, היא פנתה גם אל מרים בבקשה שתשלח לה כמה שירים בכתב ידה של חנה. במכתב שכתבה קטרינה לאספן אברהם שבדרון, מייסד אוסף האוטוגרפים והפורטרטים של הספרייה הלאומית, סיפרה על הלבטים העצומים של מרים, שלא בקלות החליטה לתלוש אותם מן המחברת: "הפעם אני שולחת את השירים שהבטחתי, אלה שחברתה של חנה הייתה מוכנה לקרוע מהמחברת, אחרי היסוסים ארוכים", עדכנה את שבדרון. כך הגיעו הדפים אל ארכיוני הספרייה הלאומית.
אבל רק עשרות שנים לאחר מכן התאחדו בספרייה הלאומית הדפים התלושים עם המחברת כולה.
לאחר מותה של מרים יצחק הגיעה המחברת לידי משפחת סנש. בנובמבר 2020, כאשר החליטה המשפחה להפקיד את האוסף המלא של חנה סנש בספרייה הלאומית, התוודה איתן סנש, אחיינה של חנה, שבמשך שנים שאל את עצמו מה עלה בגורל הדפים החסרים מתוך המחברת, דפים ממוספרים בכתב ידה של חנה: 7, 8, 11, 12. איתן לא ידע שכבר לפני 70 שנה מסרה סבתו קטרינה את הדפים לספרייה הלאומית והפקידה אותם בידיו הנאמנות של אברהם שבדרון.
וכך בשנת 2020 התאחדו סוף כל סוף העמודים האבודים עם המחברת המקורית שממנה נתלשו. יחד עם המחברת הופקד ארכיון עשיר של תעודות, מסמכים מהונגריה, כתבי יד, מכתבים ותצלומים, וכן עשרות חפצים, שמתוכם נזכיר את מכונת הכתיבה שלה ואת מצלמתה.
מרים יצחק שמרה על המחברת. אך כשהגיעה קטרינה סנש לארץ לאחר השואה והחלה לאסוף שירים ומכתבים לטובת הנצחת בתה, היא פנתה גם אל מרים בבקשה שתשלח לה כמה שירים בכתב ידה של חנה. במכתב שכתבה קטרינה לאספן אברהם שבדרון, מייסד אוסף האוטוגרפים והפורטרטים של הספרייה הלאומית, סיפרה על הלבטים העצומים של מרים, שלא בקלות החליטה לתלוש אותם מן המחברת: "הפעם אני שולחת את השירים שהבטחתי, אלה שחברתה של חנה הייתה מוכנה לקרוע מהמחברת, אחרי היסוסים ארוכים", עדכנה את שבדרון. כך הגיעו הדפים אל ארכיוני הספרייה הלאומית.
אבל רק עשרות שנים לאחר מכן התאחדו בספרייה הלאומית הדפים התלושים עם המחברת כולה.
לאחר מותה של מרים יצחק הגיעה המחברת לידי משפחת סנש. בנובמבר 2020, כאשר החליטה המשפחה להפקיד את האוסף המלא של חנה סנש בספרייה הלאומית, התוודה איתן סנש, אחיינה של חנה, שבמשך שנים שאל את עצמו מה עלה בגורל הדפים החסרים מתוך המחברת, דפים ממוספרים בכתב ידה של חנה: 7, 8, 11, 12. איתן לא ידע שכבר לפני 70 שנה מסרה סבתו קטרינה את הדפים לספרייה הלאומית והפקידה אותם בידיו הנאמנות של אברהם שבדרון.
וכך בשנת 2020 התאחדו סוף כל סוף העמודים האבודים עם המחברת המקורית שממנה נתלשו. יחד עם המחברת הופקד ארכיון עשיר של תעודות, מסמכים מהונגריה, כתבי יד, מכתבים ותצלומים, וכן עשרות חפצים, שמתוכם נזכיר את מכונת הכתיבה שלה ואת מצלמתה.
יצירות נוספות
.jpg)
tab1img2="למות", שירה של חנה סנש בכתב ידה, כפי שמסרה לספרייה הלאומית אימה קטרינה. מתוך אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית. ארכיון משפחת סנש, באדיבות אורי ומירית אייזן
tab2img1=ההקדשה שכתבה סנש בפתח המחברת לחברתה מרים יצחק. ארכיון משפחת סנש, באדיבות אורי ומירית אייזן
tab3img2=שני שירים מהמחברת בכתב ידה של חנה סנש. מימין עמוד 10 ומשמאל עמוד 13. עמודים 11–12 הם מהדפים שנתלשו והועברו בשנות החמישים לספרייה הלאומית. ארכיון משפחת סנש, באדיבות אורי ומירית אייזן
.svg)
