הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ךהצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך

בימי הביניים הוולגטה היה נוסח התנ"ך המקובל באירופה, והכנסייה הקתולית הכירה בו כתרגום הלטיני הרשמי של הברית הישנה. אפילו היהודים למדו ממנו על החג היהודי הקדום ניקנור (נעים להכיר!). היכרות מעניינת עם עותק מאויר ונדיר של הוולגטה
No items found.
תקופה:
סימול:
טכניקה:
מקום הוצאה:

בימי הביניים הוולגטה היה נוסח התנ"ך המקובל באירופה, והכנסייה הקתולית הכירה בו כתרגום הלטיני הרשמי של הברית הישנה. אפילו היהודים למדו ממנו על החג היהודי הקדום ניקנור (נעים להכיר!). היכרות מעניינת עם עותק מאויר ונדיר של הוולגטה

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

אחד הפריטים המסקרנים ביותר השמורים בספרייההלאומית הוא עותק של ה"וולגטה" מאויר על קלף, שנוצר באמצע המאה ה־13.הוולגטה הוא תרגום ללטינית של התנ"ך, כמה מהספרים החיצוניים והברית החדשה, והעותק המדובר נחשב לאוצר נדיר בעולם כתבי הקודש הנוצריים.

מלאכת התרגום ללטינית של כתבי הקודש הנוצריים החלה כבר במאה ה־2 לספירה, אם לא קודם לכן. התרגומים הראשונים הללו חוברו בידי גולים יהודים שהגיעו מיהודה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לפני הספירה, והם משקפים את המסורת היהודית. על פי רוב תרגומים אלו היו חלקיים, התבססו על תרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית עתיקה) ונכתבו בלטינית עשירה במילים השאולות מעברית.

עם הזמן חלו שינויים באופי התרגומים ללטינית: מוקד העשייה עבר מידיים יהודיות לידיים נוצריות, הושם דגש על תרגום הברית החדשה וקמו מרכזי תרגום בספרד ובצפון אפריקה. בשנת 382 לספירה מינה האפיפיור דמסוס הראשון את הכומר הירונימוס לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לארבעת ספרי הבשורה של הברית החדשה וכן לספר תהילים.

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת 390 והשלימה בשנת 405. הוא שלט ביוונית, בעברית ובארמית, והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. נוסף לעריכת התרגומים, את ספרי התנ"ך הוא תרגם בעצמו על פי נוסח עברי שהיה דומה לנוסח המסורה.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

אחד הפריטים המסקרנים ביותר השמורים בספרייההלאומית הוא עותק של ה"וולגטה" מאויר על קלף, שנוצר באמצע המאה ה־13.הוולגטה הוא תרגום ללטינית של התנ"ך, כמה מהספרים החיצוניים והברית החדשה, והעותק המדובר נחשב לאוצר נדיר בעולם כתבי הקודש הנוצריים.

מלאכת התרגום ללטינית של כתבי הקודש הנוצריים החלה כבר במאה ה־2 לספירה, אם לא קודם לכן. התרגומים הראשונים הללו חוברו בידי גולים יהודים שהגיעו מיהודה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לפני הספירה, והם משקפים את המסורת היהודית. על פי רוב תרגומים אלו היו חלקיים, התבססו על תרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית עתיקה) ונכתבו בלטינית עשירה במילים השאולות מעברית.

עם הזמן חלו שינויים באופי התרגומים ללטינית: מוקד העשייה עבר מידיים יהודיות לידיים נוצריות, הושם דגש על תרגום הברית החדשה וקמו מרכזי תרגום בספרד ובצפון אפריקה. בשנת 382 לספירה מינה האפיפיור דמסוס הראשון את הכומר הירונימוס לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לארבעת ספרי הבשורה של הברית החדשה וכן לספר תהילים.

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת 390 והשלימה בשנת 405. הוא שלט ביוונית, בעברית ובארמית, והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. נוסף לעריכת התרגומים, את ספרי התנ"ך הוא תרגם בעצמו על פי נוסח עברי שהיה דומה לנוסח המסורה.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

אחד הפריטים המסקרנים ביותר השמורים בספרייההלאומית הוא עותק של ה"וולגטה" מאויר על קלף, שנוצר באמצע המאה ה־13.הוולגטה הוא תרגום ללטינית של התנ"ך, כמה מהספרים החיצוניים והברית החדשה, והעותק המדובר נחשב לאוצר נדיר בעולם כתבי הקודש הנוצריים.

מלאכת התרגום ללטינית של כתבי הקודש הנוצריים החלה כבר במאה ה־2 לספירה, אם לא קודם לכן. התרגומים הראשונים הללו חוברו בידי גולים יהודים שהגיעו מיהודה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לפני הספירה, והם משקפים את המסורת היהודית. על פי רוב תרגומים אלו היו חלקיים, התבססו על תרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית עתיקה) ונכתבו בלטינית עשירה במילים השאולות מעברית.

עם הזמן חלו שינויים באופי התרגומים ללטינית: מוקד העשייה עבר מידיים יהודיות לידיים נוצריות, הושם דגש על תרגום הברית החדשה וקמו מרכזי תרגום בספרד ובצפון אפריקה. בשנת 382 לספירה מינה האפיפיור דמסוס הראשון את הכומר הירונימוס לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לארבעת ספרי הבשורה של הברית החדשה וכן לספר תהילים.

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת 390 והשלימה בשנת 405. הוא שלט ביוונית, בעברית ובארמית, והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. נוסף לעריכת התרגומים, את ספרי התנ"ך הוא תרגם בעצמו על פי נוסח עברי שהיה דומה לנוסח המסורה.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

התרגום של הירונימוס זכה לשם "וולגטה", והיה לנוסח התנ"ך והברית החדשה המקובל באירופה בימי הביניים. הכנסייה הקתולית אף הכירה בו כתרגום הרשמי של כל כתבי הקודש. בוולגטה, כמו בתרגום השבעים, כלולים גם ספרי המקבים – שניים מהספרים החיצוניים שנכתבו במאה ה־2 לפני הספירה אבל לא נשתמרו במקורות יהודיים, והם מצויים בידינו אך ורק בנוסחם היווני בתרגום השבעים ובנוסחם הלטיני בוולגטה.

האיורים בעותק הוולגטה המוצב בספרייה מעניינים בפני עצמם. למשל באיור במזמור ה' בתהילים נראה המתרגם הירונימוס ליד שולחן עבודתו, ולצידו האריה שנלווה אליו בנאמנות לאחר שהירונימוס טיפל ברגלו הפצועה.

באיור אחר, בעמוד 413, מוצג יווני מרושע, שידו האחת אוחזת בחרב והשנייה בשיער ראשו של כהן כורע ובידו גביע נסך. האיור מתייחס, כך נראה, למקבים א, א, 45: "להשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים", ובהמשך לפסוק 57: "ואם מישהו נהג על פי התורה מצוות המלך להמיתו" (תרגום: אוריאל רפפורט).

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

התרגום של הירונימוס זכה לשם "וולגטה", והיה לנוסח התנ"ך והברית החדשה המקובל באירופה בימי הביניים. הכנסייה הקתולית אף הכירה בו כתרגום הרשמי של כל כתבי הקודש. בוולגטה, כמו בתרגום השבעים, כלולים גם ספרי המקבים – שניים מהספרים החיצוניים שנכתבו במאה ה־2 לפני הספירה אבל לא נשתמרו במקורות יהודיים, והם מצויים בידינו אך ורק בנוסחם היווני בתרגום השבעים ובנוסחם הלטיני בוולגטה.

האיורים בעותק הוולגטה המוצב בספרייה מעניינים בפני עצמם. למשל באיור במזמור ה' בתהילים נראה המתרגם הירונימוס ליד שולחן עבודתו, ולצידו האריה שנלווה אליו בנאמנות לאחר שהירונימוס טיפל ברגלו הפצועה.

באיור אחר, בעמוד 413, מוצג יווני מרושע, שידו האחת אוחזת בחרב והשנייה בשיער ראשו של כהן כורע ובידו גביע נסך. האיור מתייחס, כך נראה, למקבים א, א, 45: "להשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים", ובהמשך לפסוק 57: "ואם מישהו נהג על פי התורה מצוות המלך להמיתו" (תרגום: אוריאל רפפורט).

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

התרגום של הירונימוס זכה לשם "וולגטה", והיה לנוסח התנ"ך והברית החדשה המקובל באירופה בימי הביניים. הכנסייה הקתולית אף הכירה בו כתרגום הרשמי של כל כתבי הקודש. בוולגטה, כמו בתרגום השבעים, כלולים גם ספרי המקבים – שניים מהספרים החיצוניים שנכתבו במאה ה־2 לפני הספירה אבל לא נשתמרו במקורות יהודיים, והם מצויים בידינו אך ורק בנוסחם היווני בתרגום השבעים ובנוסחם הלטיני בוולגטה.

האיורים בעותק הוולגטה המוצב בספרייה מעניינים בפני עצמם. למשל באיור במזמור ה' בתהילים נראה המתרגם הירונימוס ליד שולחן עבודתו, ולצידו האריה שנלווה אליו בנאמנות לאחר שהירונימוס טיפל ברגלו הפצועה.

באיור אחר, בעמוד 413, מוצג יווני מרושע, שידו האחת אוחזת בחרב והשנייה בשיער ראשו של כהן כורע ובידו גביע נסך. האיור מתייחס, כך נראה, למקבים א, א, 45: "להשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים", ובהמשך לפסוק 57: "ואם מישהו נהג על פי התורה מצוות המלך להמיתו" (תרגום: אוריאל רפפורט).

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

באיור בספר מקבים ב, בעמוד 426, נראה יהודי מיהודֵי ירושלים שככל הנראה מוסר לשליח את האיגרות שבהן מספרים יהודי ירושלים ליהודי אלכסנדריה על חג החנוכה ומעודדים אותם לחגוג אותו. האיגרות נכתבו במקור בעברית, בשונה משאר הטקסט בספר מקבים ב, והן צורפו לספר לאחר כתיבתו במטרה לבסס את חג החנוכה לצד חג ניקנור. חג ניקנור? כנראה לא נתקלתם בו בלוח השנה, אבל אכן היה חג כזה. הוא צוין בתאריך י"ג באדר (כיום חלה בו דווקא תענית אסתר) לזכר הניצחון של צבא יהודה על ניקנור, ממפקדי הצבא הסלאוקי, בשנת 161 לפני הספירה ובמסגרת מרד החשמונאים.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

באיור בספר מקבים ב, בעמוד 426, נראה יהודי מיהודֵי ירושלים שככל הנראה מוסר לשליח את האיגרות שבהן מספרים יהודי ירושלים ליהודי אלכסנדריה על חג החנוכה ומעודדים אותם לחגוג אותו. האיגרות נכתבו במקור בעברית, בשונה משאר הטקסט בספר מקבים ב, והן צורפו לספר לאחר כתיבתו במטרה לבסס את חג החנוכה לצד חג ניקנור. חג ניקנור? כנראה לא נתקלתם בו בלוח השנה, אבל אכן היה חג כזה. הוא צוין בתאריך י"ג באדר (כיום חלה בו דווקא תענית אסתר) לזכר הניצחון של צבא יהודה על ניקנור, ממפקדי הצבא הסלאוקי, בשנת 161 לפני הספירה ובמסגרת מרד החשמונאים.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

באיור בספר מקבים ב, בעמוד 426, נראה יהודי מיהודֵי ירושלים שככל הנראה מוסר לשליח את האיגרות שבהן מספרים יהודי ירושלים ליהודי אלכסנדריה על חג החנוכה ומעודדים אותם לחגוג אותו. האיגרות נכתבו במקור בעברית, בשונה משאר הטקסט בספר מקבים ב, והן צורפו לספר לאחר כתיבתו במטרה לבסס את חג החנוכה לצד חג ניקנור. חג ניקנור? כנראה לא נתקלתם בו בלוח השנה, אבל אכן היה חג כזה. הוא צוין בתאריך י"ג באדר (כיום חלה בו דווקא תענית אסתר) לזכר הניצחון של צבא יהודה על ניקנור, ממפקדי הצבא הסלאוקי, בשנת 161 לפני הספירה ובמסגרת מרד החשמונאים.

הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן
הצצה לגרסה הלטינית הרשמית של התנ"ך
צילום: משה כהן

אחד הפריטים המסקרנים ביותר השמורים בספרייההלאומית הוא עותק של ה"וולגטה" מאויר על קלף, שנוצר באמצע המאה ה־13.הוולגטה הוא תרגום ללטינית של התנ"ך, כמה מהספרים החיצוניים והברית החדשה, והעותק המדובר נחשב לאוצר נדיר בעולם כתבי הקודש הנוצריים.

מלאכת התרגום ללטינית של כתבי הקודש הנוצריים החלה כבר במאה ה־2 לספירה, אם לא קודם לכן. התרגומים הראשונים הללו חוברו בידי גולים יהודים שהגיעו מיהודה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לפני הספירה, והם משקפים את המסורת היהודית. על פי רוב תרגומים אלו היו חלקיים, התבססו על תרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית עתיקה) ונכתבו בלטינית עשירה במילים השאולות מעברית.

עם הזמן חלו שינויים באופי התרגומים ללטינית: מוקד העשייה עבר מידיים יהודיות לידיים נוצריות, הושם דגש על תרגום הברית החדשה וקמו מרכזי תרגום בספרד ובצפון אפריקה. בשנת 382 לספירה מינה האפיפיור דמסוס הראשון את הכומר הירונימוס לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לארבעת ספרי הבשורה של הברית החדשה וכן לספר תהילים.

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת 390 והשלימה בשנת 405. הוא שלט ביוונית, בעברית ובארמית, והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. נוסף לעריכת התרגומים, את ספרי התנ"ך הוא תרגם בעצמו על פי נוסח עברי שהיה דומה לנוסח המסורה.

התרגום של הירונימוס זכה לשם "וולגטה", והיה לנוסח התנ"ך והברית החדשה המקובל באירופה בימי הביניים. הכנסייה הקתולית אף הכירה בו כתרגום הרשמי של כל כתבי הקודש. בוולגטה, כמו בתרגום השבעים, כלולים גם ספרי המקבים – שניים מהספרים החיצוניים שנכתבו במאה ה־2 לפני הספירה אבל לא נשתמרו במקורות יהודיים, והם מצויים בידינו אך ורק בנוסחם היווני בתרגום השבעים ובנוסחם הלטיני בוולגטה.

האיורים בעותק הוולגטה המוצב בספרייה מעניינים בפני עצמם. למשל באיור במזמור ה' בתהילים נראה המתרגם הירונימוס ליד שולחן עבודתו, ולצידו האריה שנלווה אליו בנאמנות לאחר שהירונימוס טיפל ברגלו הפצועה.

באיור אחר, בעמוד 413, מוצג יווני מרושע, שידו האחת אוחזת בחרב והשנייה בשיער ראשו של כהן כורע ובידו גביע נסך. האיור מתייחס, כך נראה, למקבים א, א, 45: "להשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים", ובהמשך לפסוק 57: "ואם מישהו נהג על פי התורה מצוות המלך להמיתו" (תרגום: אוריאל רפפורט).

יצירות נוספות

אוצר נדיר: פירוש המשנה בכתב ידו של הרמב"ם
רומיאו ויוליה של המזרח: סיפורם של לילא ומג'נון
הפריטים העתיקים בספרייה: קערות מכסחות שדים מבבל
השיר שהפך לסמל מלחמת יום כיפור
מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה
המפה העתיקה שהציבה את ירושלים במרכז העולם
הגדת הפסח שחוגגת את שחרור יהודי לוב מידי הנאצים
אלנבי פינת בלפור: כך נולד הבה נגילה
הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג
סיפור הצלתה של אחת ההגדות היפות בעולם
אילן רמון בן ה־23 מחפש משמעות לחיים
קוראן איראני מלכותי בעין הסערה
למה צונזרה הגדת העצמאות של צה"ל?
סיפורם המופלא של כתרי דמשק
המגילה המאוירת שהקדימה את ווייז במאות שנים
פתרון תעלומת הדפים החסרים במחברת של חנה סנש
"מולדתי איבדה עצמה לדעת": שטפן צווייג נפרד מחייו
המסע הפלאי של הנביא מוחמד השמיימה
המעורבות האיטלקית בתולדות ספר הזוהר
Previous arrowNext arrow

tab2img1=כפולת עמודים בספר הוולגטה

tab3img1=איור שבו נראה יווני האוחז ביד אחת חרב וביד השנייה בשיער ראשו של כהן כורע המחזיק גביע נסך. מתוך הוולגטה, עמ' 413

tab4img3=האיור שבו מוצג (כנראה) יהודי מירושלים מוסר איגרות המעודדות את יהודי אלכסנדריה לחגוג את חנוכה. מתוך הוולגטה, עמ' 426