אלנבי פינת בלפור: כך נולד הבה נגילה

השיר "הבה נגילה" הוא שיר עברי פופולארי שנחשב כשיר העברי המוכר ביותר בעולם. מקורו של הלחן בניגון ריקוד חסידי. בשנת 1918, בעקבות הצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, הגיע לביקור בירושלים הגנרל אדמונד אלנבי. לכבוד המאורע כתב החוקר והמוזיקאי אברהם צבי אידלסון שיר וכותרתו "הבה נגילה". המילים שכתב הושפעו מפסוקי תהלים (קי"ח, כ"ד) ומבטאות שמחה ורגשי התעלות נוכח המצב הפוליטי החדש שנוצר, קץ השלטון התורכי בארץ ישראל והכרתו של השלטון הבריטי החדש בזכותו של העם היהודי לשוב למולדתו.

אידלסון התאים את המילים לניגון חסידי שלדבריו מקורו בחצר חסידות סדיגורה. השיר פורסם בספרו "ספר השירים" (1922) ולאחר מכן באנתולוגיה שערך "אוצר נגינות ישראל" (1932) בכרך התשיעי (המוקדש לשיר העם במזרח אירופה) מילים ומנגינה, ובכרך העשירי (המוקדש לניגוני החסידים) כניגון ללא מילים. המנגינה בסולם "אהבה רבה" (סולם אופייני ליהדות אשכנז ומוכר בשמות שונים ברפרטוארים השונים של המוזיקה האשכנזית) ובנויה משלושה חלקים אשר אורגנו מחדש בשונה מהמקור החסידי. אופיה עליז ושמח במקצב ריקודי.

ימים בודדים לאחר השמעת השיר לגנרל אלנבי הושר השיר בפיהם של רבים מתושבי ירושלים ונפוץ אל מקומות נוספים בארץ ישראל. בשנת 1922 עיבד ופרסם אידלסון את השיר למקהלה מעורבת בת ארבעה קולות. באותה השנה הוציאה חברת התקליטים הבריטית-גרמנית "פולידור" תקליט ועליו השיר בביצוע מקהלת גברים בניצוחו של אידלסון. ההקלטה הופצה בקרב קהילות יהודיות רבות בעולם והובילה לפרסומו הרחב. מאז ועד היום זכה השיר לעיבודים רבים ומגוונים בסגנונות מוזיקליים שונים והפך למעין "שיר עם" אוניברסלי.