20 סיפורים נבחרים מתוך התערוכה

כל הפריטים

פרחי ארץ הקדושה: פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ ישראל, ירושלים, 1896
פרחי ארץ הקדושה: פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ ישראל, ירושלים, 1896
Gallery arrowGallery arrow
פרחי ארץ הקדושה: פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ ישראל, ירושלים, 1896
פרחי ארץ הקדושה: פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ ישראל, ירושלים, 1896

מחבר ההסברים והמוציא לאור של האלבום אברהם משה לונץ (1918-1854) היה סופר, עיתונאי, חוקר ארץ־ישראל ובעל בית־דפוס בירושלים.

אספת פרחים וציורי מקומות הקדושים בארץ הקדש, ירושלים, תר"פ (1920)
אספת פרחים וציורי מקומות הקדושים בארץ הקדש, ירושלים, תר"פ (1920)
Gallery arrowGallery arrow
אספת פרחים וציורי מקומות הקדושים בארץ הקדש, ירושלים, תר"פ (1920)
אספת פרחים וציורי מקומות הקדושים בארץ הקדש, ירושלים, תר"פ (1920)

בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 היו אלבומי פרחים מיובשים מארץ הקודש מזכרות מבוקשות בקרב תיירים ועולי־רגל נוצרים ויהודים. באלבום המוצג כאן יש גם איורים צבעוניים של המקומות הקדושים. הפרחים שנבחרו נזכרים בתנ"ך ובברית החדשה, וכינוסם יחד יצר זיקה ישירה בין המציאות בארץ־ישראל למתואר בכתבי הקודש.

הגדת אופנבך, אופנבך על מיין, גרמניה, תרפ"ז (1927)
הגדת אופנבך, אופנבך על מיין, גרמניה, תרפ"ז (1927)
Gallery arrowGallery arrow
הגדת אופנבך, אופנבך על מיין, גרמניה, תרפ"ז (1927)
הגדת אופנבך, אופנבך על מיין, גרמניה, תרפ"ז (1927)

הגדה רפורמית זו כתובה גרמנית וקטעים מן המקור העברי מובאים בה באות לטינית כדי להקל על המשתמשים שאינם קוראים עברית. פרשנויותיה משלבות גישות מסורתיות וחופשיות, היא מעוטרת באיורים צבועים ביד, קטעי השירה מלווים בתווי־נגינה ומפה מתארת את מסעות בני ישראל במצרים ובמדבר. גופן האותיות נחתך במיוחד להגדה, בהזמנת המוציא לאור זיגפריד גוגנהיים. גוגנהיים, יליד וורמס שבגרמניה, יזם את הוצאת ההגדה במתכונת המיוחדת הזאת כדי לחבב את המסורת היהודית על הדור הצעיר במשפחתו. ההגדה מסתיימת בתפילה המפתיעה "לשנה הבאה בוורמס על מיין, ביתנו”, המלמדת על הזיקה העמוקה של יהודי גרמניה למולדתם טרם עליית הנאצים לשלטון.

הגדה של פסח, ואדי אלחיגארה (גוואדלחארה), ספרד, רמ"ב (1482)
הגדה של פסח, ואדי אלחיגארה (גוואדלחארה), ספרד, רמ"ב (1482)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח, ואדי אלחיגארה (גוואדלחארה), ספרד, רמ"ב (1482)
הגדה של פסח, ואדי אלחיגארה (גוואדלחארה), ספרד, רמ"ב (1482)

זהו העותק היחיד בעולם ששרד מן ההגדה הראשונה שהודפסה אי־פעם, שנים ספורות לפני גירוש היהודים מספרד. הוא מלמד על הרמה הגבוהה של הדפוס בקרב יהודי ספרד. את הידע הטכנולוגי הזה נשאו עימם היהודים לאחר הגירוש לארצות גלותם באירופה ובאזורי האימפריה העות'מאנית.

הגדה של פסח עם ציורים ("הגדת פראג”), פראג, בוהמיה, רפ"ז (1527)
הגדה של פסח עם ציורים ("הגדת פראג”), פראג, בוהמיה, רפ"ז (1527)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח עם ציורים ("הגדת פראג”), פראג, בוהמיה, רפ"ז (1527)
הגדה של פסח עם ציורים ("הגדת פראג”), פראג, בוהמיה, רפ"ז (1527)

יצירת מופת חלוצית זאת היא ההגדה העברית המאוירת והמודפסת המלאה הראשונה שנשמרה בשלמותה. מתכונת איוריה ונושאיהם היוו דגם למהדורות מאוירות אחרות שהודפסו אחריה. טכניקת חיתוך־העץ המשמשת בה אפשרה חידושים בעיצוב ובתוכן: שימוש חוזר ברכיבים צורניים שנועדו לחסוך ולקצר את מלאכת היוצר, תכנון הרכב העמוד והספר כולו כמכלול שלם ושימוש בדמויות כסמל לרעיון. האיזון ההרמוני בין טקסט ההגדה לאיוריה נזקף לזכותם של חידושים אלה.

סדר הגדה של פסח: עם פירוש יפה וציורים נאים ("הגדת אמשטרדם”), אמסטרדם, תנ"ה (1695)
סדר הגדה של פסח: עם פירוש יפה וציורים נאים ("הגדת אמשטרדם”), אמסטרדם, תנ"ה (1695)
Gallery arrowGallery arrow
סדר הגדה של פסח: עם פירוש יפה וציורים נאים ("הגדת אמשטרדם”), אמסטרדם, תנ"ה (1695)
סדר הגדה של פסח: עם פירוש יפה וציורים נאים ("הגדת אמשטרדם”), אמסטרדם, תנ"ה (1695)

איורי ההגדה שלפניכם, אשר נוצרו בחריטה על לוח נחושת, היו אהובים מאוד ושימשו בסיס למהדורות רבות של הגדות הנדפסות עד ימינו. עדות להצלחתה הגדולה הן הגדות כתובות ומאוירות ביד מן המאה ה־18 שהעתיקו את איוריה ואף את אותיות הדפוס שלה. "הגדת אמשטרדם” היא גם ההגדה הראשונה שכללה בין דפיה מפה עברית מודפסת של נדודי בני ישראל במדבר אשר שורטטה בהשראת עבודתו של הקרטוגרף הנודע בן המאה ה־16 כריסטיאן ון־אדריכם.

סדר הגדה של פסח: בלשון הקדש ופתרונו בלשון איטליאנו, ונציה, שס"ט (1609)
סדר הגדה של פסח: בלשון הקדש ופתרונו בלשון איטליאנו, ונציה, שס"ט (1609)
Gallery arrowGallery arrow
סדר הגדה של פסח: בלשון הקדש ופתרונו בלשון איטליאנו, ונציה, שס"ט (1609)
סדר הגדה של פסח: בלשון הקדש ופתרונו בלשון איטליאנו, ונציה, שס"ט (1609)

ההגדה המתורגמת לאיטלקית היא אחת משלוש ההגדות המאוירות המוקדמות שראו אור בדפוס והישג יוצא־מן־הכלל בתחום איור ההגדה באמצעות חיתוכי־עץ. נוסף על תרגומה לאיטלקית היא תורגמה גם ללדינו וליידיש, ועל כן זכתה לתפוצה גדולה באירופה במאה ה־17. איוריה שולבו גם בהגדות אחרות.

סדר הגדה של פסח עם תרגום ללׇדינוֹ, ונציה, שס"ט (1609)
סדר הגדה של פסח עם תרגום ללׇדינוֹ, ונציה, שס"ט (1609)
Gallery arrowGallery arrow
סדר הגדה של פסח עם תרגום ללׇדינוֹ, ונציה, שס"ט (1609)
סדר הגדה של פסח עם תרגום ללׇדינוֹ, ונציה, שס"ט (1609)

ההגדה המתורגמת ללדינו היא אחת משלוש ההגדות המאוירות המוקדמות שראו אור בדפוס והישג יוצא־מן־הכלל בתחום איור ההגדה באמצעות חיתוכי־עץ. נוסף על תרגומה ללדינו היא תורגמה גם לאיטלקית וליידיש ועל כן זכתה לתפוצה גדולה באירופה במאה ה־17. איוריה שולבו גם בהגדות אחרות.

הגדה של פסח, מוראביה (כיום צ'כיה), ת"צ (1730)
הגדה של פסח, מוראביה (כיום צ'כיה), ת"צ (1730)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח, מוראביה (כיום צ'כיה), ת"צ (1730)
הגדה של פסח, מוראביה (כיום צ'כיה), ת"צ (1730)

נתן בן שמשון ממזריץ' היה מן המעתיקים והמאיירים הבולטים והפוריים בזמנו. כ־24 כתבי־יד מעשה ידיו מוכרים לנו, מהם כ־10 הגדות. חלקים מהגדה זו מתורגמים ליידיש.

הגדת לייפניק-דרמשטאט, דרמשטאט, גרמניה, תצ"ג (1733)
הגדת לייפניק-דרמשטאט, דרמשטאט, גרמניה, תצ"ג (1733)
Gallery arrowGallery arrow
הגדת לייפניק-דרמשטאט, דרמשטאט, גרמניה, תצ"ג (1733)
הגדת לייפניק-דרמשטאט, דרמשטאט, גרמניה, תצ"ג (1733)

ציורי ההגדה הזאת הושפעו מתחריטי הנחושת של הגדות שנדפסו באמסטרדם, כמו זו המוצגת בקרבת מקום. יוצרם, המאייר יוסף בן דוד, פעל בגרמניה. נוסף על הגדה זאת, ידועות עוד 6 הגדות שהוא יצר במהלך כ־10 שנים.

'האגאדע פאר גלויבער און אפיקארסים’ (מיידיש: הגדה למאמינים ולכופרים), מוסקווה, 1927
'האגאדע פאר גלויבער און אפיקארסים’ (מיידיש: הגדה למאמינים ולכופרים), מוסקווה, 1927
Gallery arrowGallery arrow
'האגאדע פאר גלויבער און אפיקארסים’ (מיידיש: הגדה למאמינים ולכופרים), מוסקווה, 1927
'האגאדע פאר גלויבער און אפיקארסים’ (מיידיש: הגדה למאמינים ולכופרים), מוסקווה, 1927

הגדה כתובה ביידיש ומאוירת שחיבר משה אלטשולער ב־1922 כדי לסייע למפלגה הקומוניסטית בהפצת האידאולוגיה שלה. המחבר הסב את רעיונות ההגדה ופירש אותם ברוח המהפכה הרוסית. כך למשל, אזכור "בדיקת החמץ” שימש אותו כדי לתאר כיצד מבערת ברית־המועצות את החמץ הבורגני שנותר ברוסיה: בעלי בתים, סוחרים ומנצלי מעמד הפועלים למיניהם. את ההגדה מסיימת הקריאה: "השנה מהפכה כאן – לשנה הבאה מהפכה עולמית!

הגדה של פסח ביידיש, "השומר הצעיר”, מינכן, תש"ז (1947)
הגדה של פסח ביידיש, "השומר הצעיר”, מינכן, תש"ז (1947)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח ביידיש, "השומר הצעיר”, מינכן, תש"ז (1947)
הגדה של פסח ביידיש, "השומר הצעיר”, מינכן, תש"ז (1947)

על השאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?” משיבה ההגדה המוצגת כאן: "שאת ליל סדר זה אנו עורכים בדרך למולדת, בעוד שערי הארץ נעולים”. התשובה מותאמת לקהל המסובים בליל הסדר במחנות העקורים: מאות אלפי ניצולי השואה שנעקרו מחייהם הקודמים בארצות אירופה ועשו את דרכם לארץ־ישראל.

תנועת "הבריחה” שארגנו אנשי מחתרת ופרטיזנים בשנים 1948-1944 הונהגה על ידי התנועות החלוציות ובראשן חברי "השומר הצעיר”. הם עסקו בארגון החיים במחנות העקורים, בהברחת היהודים אל נתיבי ההעפלה לארץ ובהנחלת תודעה יהודית ציונית־חלוצית. "הגדת השומר הצעיר” נדפסה בארץ־ישראל ב־1946 ובמינכן ב־1947. היא שימשה את שליחי היישוב והותאמה למציאות חייהם של העקורים במחנות.

הגדה של פסח, פלוגה עברית להובלה כללית 179, איטליה, תש"ה (1945)
הגדה של פסח, פלוגה עברית להובלה כללית 179, איטליה, תש"ה (1945)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח, פלוגה עברית להובלה כללית 179, איטליה, תש"ה (1945)
הגדה של פסח, פלוגה עברית להובלה כללית 179, איטליה, תש"ה (1945)

פלוגה 179 היתה מפלוגות המתנדבים העבריות הראשונות שהוקמו בצבא הבריטי בראשית מלחמת העולם השנייה. ההגדה המוצגת כאן נדפסה על אדמת איטליה חודש לפני הניצחון על גרמניה ואחרי שחרור מחנות הריכוז וההשמדה. מן הדברים שנוספו לטקסט הקאנוני עולה תחושת הגאולה הקרבה ועם זה בולטת בהם שאיפת הנקם בגרמניה הנאצית.

לחג החרות תש"ח: פרקים למסיבות פסח ("הגדת ההגנה”), תל־אביב, תש"ח (1948)
לחג החרות תש"ח: פרקים למסיבות פסח ("הגדת ההגנה”), תל־אביב, תש"ח (1948)
Gallery arrowGallery arrow
לחג החרות תש"ח: פרקים למסיבות פסח ("הגדת ההגנה”), תל־אביב, תש"ח (1948)
לחג החרות תש"ח: פרקים למסיבות פסח ("הגדת ההגנה”), תל־אביב, תש"ח (1948)

הגדה זאת הותקנה עבור חיילי ה"הגנה” בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור, והיא מדגישה את היותם ממשיכי דרכם של לוחמים יהודים בכל הדורות, מכיבוש כנען ועד למרד גטו ורשה.

מאיירהּ אריה אלואיל היה צייר מוכר שבמקביל לציורי השמן שלו יצר ספרים מאוירים בטכניקת חיתוך לינולאום ואותיות בקליגרפיה אישית, ובהם: מגילת רות, מגילת אסתר, מגילת איכה וספר עמוס. בכולם הוא חיבר בין סיפור המעשה הקדום לאירועי התקופה: מלחמת העולם השנייה, השואה ומרד הגטאות והקמת מדינת ישראל. אלואיל היה מן האמנים הישראלים היחידים שהתייחסו ביצירתם לשואה בזמן התרחשותה.

הגדה של פסח (“הגדת הפלמ"ח”), תל־אביב, תש"ח (1948)
הגדה של פסח (“הגדת הפלמ"ח”), תל־אביב, תש"ח (1948)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח (“הגדת הפלמ"ח”), תל־אביב, תש"ח (1948)
הגדה של פסח (“הגדת הפלמ"ח”), תל־אביב, תש"ח (1948)

הגדה זו נוצרה לכבוד ליל הסדר שחגגו לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח ימים אחדים לאחר הקרבות הקשים על מצודת נבי יושע בגליל העליון, ש־26 מחבריהם נהרגו בהם. רשמי הקרב וההכרה בשבריריות קיומו של היישוב ערב הקמת המדינה, באחד מרגעי המשבר של מלחמת העצמאות, נרמזים מבין דפיה. השכול והאובדן מצד אחד, והנכונות להקריב את חייהם למען הקמת המדינה מצד אחר, שזורים לאורכה ולרוחבה. ההגדה מהללת את גבורת לוחמי הפלמ"ח בכל חלקי הארץ ומנגידה בינה ובין גורלו המר של העם בגולה ובשואה.

הגדה קיבוצית נוסח יגור, קיבוץ יגור, תש"ג (1943)
הגדה קיבוצית נוסח יגור, קיבוץ יגור, תש"ג (1943)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה קיבוצית נוסח יגור, קיבוץ יגור, תש"ג (1943)
הגדה קיבוצית נוסח יגור, קיבוץ יגור, תש"ג (1943)

יהודה שרת, יליד רוסיה, מלחין וכנר, יזם בשנת 1937 סדר פסח "חדש” ויצר הגדה קיבוצית שהתבססה על ההגדה המסורתית אך הוסיפה עליה קטעי שירה, המחזה ומחול, מנגינות מסורתיות, שירים מוכרים ולחנים חדשים פרי עטו. הסדר החדש הזה היה מעין אורטוריה רבת־רושם למקהלות מבוגרים, נערים וילדים, לכלי־נגינה ולסולנים – יצירה מוזיקלית שלמה שאף בוצעה בהמשך באולמות הקונצרטים. הגדת יגור היתה ברבות השנים להגדה המקובלת בקיבוצים רבים, ועמודים מתוכה שולבו גם בהגדות התנועות החלוציות במחנות העקורים באירופה.

הגדה של פסח, הקיבוץ הארצי של "השומר הצעיר”, מרחביה, תש"ג (1943)
הגדה של פסח, הקיבוץ הארצי של "השומר הצעיר”, מרחביה, תש"ג (1943)
Gallery arrowGallery arrow
הגדה של פסח, הקיבוץ הארצי של "השומר הצעיר”, מרחביה, תש"ג (1943)
הגדה של פסח, הקיבוץ הארצי של "השומר הצעיר”, מרחביה, תש"ג (1943)

המהדורה הראשונה של ההגדה שהפיקה תנועת "השומר הצעיר” היתה מקובלת בקיבוצי התנועה שנים רבות ולפני שהחלו הקיבוצים להכין הגדות משל עצמם. מחברהּ, הסופר והעורך מרדכי אמיתי, הוביל את הניסיון לחדש את ההגדה המסורתית ולתת לה צביון חילוני, חלוצי ומודרני. לשם כך הוא שזר שירה עברית מודרנית בין הקטעים המסורתיים והחדשים ושיתף פעולה עם כמה ציירים חשובים. את המהדורה הזאת עיטרה ואיירה חברת התנועה רות שלוס שנודעה לימים כאמנית מחאה חברתית. רשמי השואה ואירועי השעה בארץ ובעולם מתוארים בה כראי לסיפור השעבוד ויציאת מצרים, ומגויסים לטובת רעיונות חברתיים כגון מלחמת המעמדות.

הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"א (1941)
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"א (1941)
Gallery arrowGallery arrow
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"א (1941)
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"א (1941)

"געתון” היה שמה של פלוגת עבודה ליד נהרייה שחבריה עברו לגליל העליון וקיבלו את שם הקבע "קיבוץ נאות מרדכי”. בליל הסדר בקיבוץ קראו בהגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת המוצגת כאן. ההגדה מעידה על רצונה של הקהילה החדשה והצעירה לבטא את ערכיה ואת זהותה המתגבשת כחלק מן התנועה הקיבוצית. השקעה רבה ניכרת בעריכת התוכן שלה ובהתייחסויות אקטואליות לנושאים המסורתיים, באיורים ובעיצוב המגוון של האותיות. העורך והמאייר איש הפלמ"ח שמעון אלכסנדר נהרג ביוני 1946 ב"ליל הגשרים”, בפיצוץ גשר אכזיב.

הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"ג (1943)
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"ג (1943)
Gallery arrowGallery arrow
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"ג (1943)
הגדת געתון, נאות מרדכי, תש"ג (1943)

"געתון” היה שמה של פלוגת עבודה ליד נהרייה שחבריה עברו לגליל העליון וקיבלו את שם הקבע "קיבוץ נאות מרדכי”. בליל הסדר בקיבוץ קראו בהגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת המוצגת כאן. ההגדה מעידה על רצונה של הקהילה החדשה והצעירה לבטא את ערכיה ואת זהותה המתגבשת כחלק מן התנועה הקיבוצית. השקעה רבה ניכרת בעריכת התוכן שלה ובהתייחסויות אקטואליות לנושאים המסורתיים, באיורים ובעיצוב המגוון של האותיות. המאייר איש הפלמ"ח שמעון אלכסנדר נהרג ביוני 1946 ב"ליל הגשרים”, בפיצוץ גשר אכזיב.

מסע לארץ הקודש, מיינץ, גרמניה, 1486
מסע לארץ הקודש, מיינץ, גרמניה, 1486
Gallery arrowGallery arrow
מסע לארץ הקודש, מיינץ, גרמניה, 1486
מסע לארץ הקודש, מיינץ, גרמניה, 1486

בשנים 1484-1483 ערך בריידנבאך, כומר ואיש אצולה, מסע צליינות לארץ הקודש. למשלחת התלווה מאייר שרשם את נופי המסע וגם התקין את המפות והאיורים המלווים את הספר.

מפת ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
מפת ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
Gallery arrowGallery arrow
מפת ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
מפת ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864

המפה המודרנית הראשונה של ירושלים הצטיינה בדיוקה הרב והתבססה על מיטב הידע של זמנה בנושא מיפוי. היא נוצרה במסגרת סקר בריטי שהניב מפות, תוכניות ותצלומים. בראש צוות הסקר עמד צ'ארלס וילסון (1905-1835), קצין, מודד קרקעות וארכאולוג, שהיה מחלוצי המחקר המודרני של ארץ־ישראל. הצוות סייע לשלטון העות'מאני בייעוץ הנדסי אך למעשה הוביל מהלך צבאי מודיעיני שבסופו כבשו הבריטים את הארץ מידי התורכים.

מפת ירושלים העתיקה והחדשה מתוך אטלס ארץ־ישראל, 1888
מפת ירושלים העתיקה והחדשה מתוך אטלס ארץ־ישראל, 1888
Gallery arrowGallery arrow
מפת ירושלים העתיקה והחדשה מתוך אטלס ארץ־ישראל, 1888
מפת ירושלים העתיקה והחדשה מתוך אטלס ארץ־ישראל, 1888

פיירוטי היה מהנדס, מתמטיקאי וארכאולוג איטלקי ששימש מהנדס העיר ירושלים בשנים 1861-1854, ומראשוני משרטטי המפות של ירושלים על בסיס שיטות מדידה מדויקות. הטקסט סביב המפה תומך בטענה הקתולית בנוגע למקום כנסיית הקבר כנגד הפרשנות הפרוטסטנטית שלפיה קברו של ישו היה מול שער שכם.

תצלומי ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
תצלומי ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
Gallery arrowGallery arrow
תצלומי ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864
תצלומי ירושלים מתוך הסקר הצבאי של ירושלים, לונדון, אנגליה, 1865-1864

תצלומי ירושלים היו חלק מסקר בריטי שהניב גם את המפה המוצגת בסמוך. המצאת הצילום זמן קצר קודם לכן אפשרה לתעד את האתרים התנ"כיים באופן מדעי ו"אובייקטיבי” ולהעניק לתיעוד נופך של "אמת”. כוחו הייחודי של הצילום ללכוד באמצעות החזר האור עקבה ממשית של המראה המצולם היתה בבחינת הוספה מרגשת של "פיסת מציאות” מארץ הקודש לתיק הסקר הצבאי.

אלבום הדפסי־אבן מארץ הקודש, סוריה, אדום, מצרים ולוב, 1849-1842
אלבום הדפסי־אבן מארץ הקודש, סוריה, אדום, מצרים ולוב, 1849-1842
Gallery arrowGallery arrow
אלבום הדפסי־אבן מארץ הקודש, סוריה, אדום, מצרים ולוב, 1849-1842
אלבום הדפסי־אבן מארץ הקודש, סוריה, אדום, מצרים ולוב, 1849-1842

הצייר והטייל הסקוטי דייוויד רוברטס היה מן האמנים הבריטים הראשונים שנסעו לצייר במזרח התיכון. הוא סייר באזור בשנים 1839-1838 ויצר 272 רישומים. אלה נדפסו ב־6 כרכים עם שובו לאירופה והנחילו לרוברטס הצלחה רבה בחייו, עושר ופרסום. בעריכה ו"תיקון” קלים של מראות הנוף והאתרים שתיאר הוא הצליח להקנות להם נופך נשגב ונצחי בצד הרושם של אמת תיעודית. המתבוננים באלבומיו חשו שהנה הם מהלכים בעקבות גיבורי התנ"ך והברית החדשה בנופים הלא־משתנים של ארץ הקודש.

אוצר נגינות ישראל, כרכים 10-1, 1932-1914
אוצר נגינות ישראל, כרכים 10-1, 1932-1914
Gallery arrowGallery arrow
אוצר נגינות ישראל, כרכים 10-1, 1932-1914
אוצר נגינות ישראל, כרכים 10-1, 1932-1914

השלב הראשון בעיצוב לידתה מחדש של "מוזיקה עברית” לאומית היה איסוף לחנים יהודיים מן המזרח והוצאתם לאור. אידלסון היה הראשון שהקליט על גלילי שעווה (בפונוגרף) את המוזיקה של יהודי תימן, בבל, ספרד ומרוקו, אשר היתה מקורית בעיניו, משום שלא באה במגע עם אירופה. הקלטותיו והתווים שרשם בעקבותיהן היו התשתית לכרכים הראשונים במפעלו הגדול אוצר נגינות ישראל. הכרכים האחרונים בסדרה, תיעדו את מסורותיהם המוזיקליות של יהודי אשכנז.

ספר השירים, כרך א, ברלין, 1912
ספר השירים, כרך א, ברלין, 1912
Gallery arrowGallery arrow
ספר השירים, כרך א, ברלין, 1912
ספר השירים, כרך א, ברלין, 1912

אוסף השירים החשוב ביותר של אידלסון שהיה מלחין בזכות עצמו מכונס בספר השירים שלו. 351 השירים המופיעים בו בשני כרכים נועדו לגני־ילדים ולבתי־ספר יהודיים בתפוצות ובארץ־ישראל. אידלסון חתם עליהם בשמו העברי בן־יהודה. מקורותיהם המוזיקליים הם לחנים עממיים אשכנזיים וספרדיים, שלפי אידלסון ינקו משורש משותף, שורש ישראל. רובם כתובים עברית באותיות עבריות, ואף תוויהם רשומים מימין לשמאל, כדרך העברית. בכרך הראשון המוצג כאן נכללו גם שירים בגרמנית לילדי בתי־הספר. בכרך השני שירים המוגדרים "שירי ילדים”, "שירי עם”, "שירים למחולות” ו"שירי מקהלה”. בין שירי המקהלה מופיע השיר "הבה נגילה” לארבעה קולות.

יפתח: חזיון נגיני בחמש מערכות, 1922
יפתח: חזיון נגיני בחמש מערכות, 1922
Gallery arrowGallery arrow
יפתח: חזיון נגיני בחמש מערכות, 1922
יפתח: חזיון נגיני בחמש מערכות, 1922

האופרה "יפתח”, המבוססת על הסיפור המקראי של יפתח שהיה שופט בישראל, היא האופרה העברית הראשונה והאופרה הראשונה שחוברה בארץ־ישראל. הדרמה המוזיקלית שנכתבה לקולות סולו, למקהלה ולתזמורת מגוללת במקביל גם את סיפור נאמנותה של אשת יפתח לבעלה ואת סיפור אהבתו למעכה, פילגשו של מלך עמון, שהוחזק אצלו בשבי.

האופרה היחידאית מבחינת חומריה המוזיקליים לא הוצגה מעולם בשלמותה. חומריה שאובים ממחקרו האתנו־מוזיקלי של אידלסון ובעיקר מאוצר הלחנים היהודיים הספרדיים שאסף. נדמה כי בכתיבתה ביקש המלחין ליישב בין שתי נטיות מנוגדות שהתרוצצו בקרבו: החתירה לצורה המוזיקלית המערבית האולטימטיבית – האופרה – והשימוש בשפה הרמונית מצד אחד, והיכרותו העמוקה עם המוזיקה היהודית העממית הדתית והלא־הרמונית יחד עם המשאלה להשיב לה את זוהרה מצד אחר.

"הבה נגילה” לקול ופסנתר, 1918
"הבה נגילה” לקול ופסנתר, 1918
Gallery arrowGallery arrow
"הבה נגילה” לקול ופסנתר, 1918
"הבה נגילה” לקול ופסנתר, 1918

את השיר העברי הידוע בעולם "הבה נגילה” חיבר אידלסון ב־1917 לרגל הכרזת בלפור וכניסתם של צבאות הגנרל הבריטי אלנבי לירושלים, והוא מבטא את השמחה על השיבה לארץ המולדת. בהלחנתו התבסס אידלסון על ניגון ששמע אצל חסידי סדיגורה, שינה את סדר המוטיבים המוזיקליים והוסיף את המילים "הבה נגילה ונשמחה, הבה נרננה, עורו אחים בלב שמח”. בכתב־היד המוצג כאן כתובים התווים לקול ולפסנתר.

ב־1922 הקליט אידלסון מקהלת גברים ששרה את השיר בברלין, ומאז הוקלט השיר בקולם של אמנים ומקהלות רבים, נוגן על ידי הרכבים למיניהם ונדפס בכמה אנתולוגיות.

תולדות הנגינה העברית, כרך ראשון: מהותה, יסודותיה והתפתחותה, תל־אביב וברלין, 1924
תולדות הנגינה העברית, כרך ראשון: מהותה, יסודותיה והתפתחותה, תל־אביב וברלין, 1924
Gallery arrowGallery arrow
תולדות הנגינה העברית, כרך ראשון: מהותה, יסודותיה והתפתחותה, תל־אביב וברלין, 1924
תולדות הנגינה העברית, כרך ראשון: מהותה, יסודותיה והתפתחותה, תל־אביב וברלין, 1924

בספר זה ביקש אידלסון להציג את הנוסח הרווח בקהילות היהודים השונות ולמצוא דרכו את השיר היהודי המקורי. הכרך הראשון, שמסכם את תובנותיו מאיסוף המסורות המוזיקליות הספרדיות, כתוב כספר לימוד לאלה המבקשים להכיר את המוזיקה היהודית. חלקו העיקרי עוסק בהרחבה במערכת הטעמים המקראית בהקשרה ההיסטורי והוא משופע בדוגמאות מוזיקליות. הכרך השני, שלא ראה אור, מוקדש לשירה בבית־הכנסת. כל תרשימי התווים המובאים בו כתובים על דרך העברית, מימין לשמאל.

תלמוד בבלי (ש"ס ונציה), ונציה, ר"פ-רפ"ג (1523-1520)
תלמוד בבלי (ש"ס ונציה), ונציה, ר"פ-רפ"ג (1523-1520)
Gallery arrowGallery arrow
תלמוד בבלי (ש"ס ונציה), ונציה, ר"פ-רפ"ג (1523-1520)
תלמוד בבלי (ש"ס ונציה), ונציה, ר"פ-רפ"ג (1523-1520)

עותק מן המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד הבבלי שנדפסה בוונציה. קודם לכן נדפס התלמוד בחלקים, כטקסט לא רציף. גרסתו השלמה והמודפסת אפשרה להפיצו והשפיעה על כינונו כספר יסוד שהתרבות היהודית התפתחה לאורו. עיצוב דף הגמרא במהדורה היה כה מוצלח עד שכבש את עולם התורה היהודי, ומאז ואילך כל דפוסי התלמוד מעתיקים אותו במדויק. המוציא לאור דניאל בּוֹמבּרג היה מדפיס נוצרי, יליד אנטוורפן, שהקיף את עצמו בעוזרים יהודים ומומרים אשר סייעו לו באיתור כתבי־היד, בהגהה ובהבאה לדפוס.

מפקתא פשיטתא ("המהדורה הפשוטה”), אדסה (היום אורפה), תורכיה, המאה ה־9
מפקתא פשיטתא ("המהדורה הפשוטה”), אדסה (היום אורפה), תורכיה, המאה ה־9
Gallery arrowGallery arrow
מפקתא פשיטתא ("המהדורה הפשוטה”), אדסה (היום אורפה), תורכיה, המאה ה־9
מפקתא פשיטתא ("המהדורה הפשוטה”), אדסה (היום אורפה), תורכיה, המאה ה־9

תרגום המקרא לשפה הארמית־הסורית. התרגום נעשה כנראה במאה ה־2 לצורכי הקהילה היהודית בצפון־מזרח סוריה (ארם־נהריים). עם התגברות הנצרות באזור מן המאה ה־3 ואילך, אימצו הקהילות הנוצריות הסוריות את התרגום והוא משמש אותן עד עצם היום הזה. הכתב הסורי הנראה בו הוא ענף של הכתב הארמי, המתאפיין בחיבור שיטתי בין האותיות שיהודים נמנעו ממנו. קורא עברית ידֵע לזהות בקלות חלק מן האותיות.

תהלים עם פירוש הקמחי (הרד"ק), כנראה בולוניה, איטליה, רל"ז (1477)
תהלים עם פירוש הקמחי (הרד"ק), כנראה בולוניה, איטליה, רל"ז (1477)
Gallery arrowGallery arrow
תהלים עם פירוש הקמחי (הרד"ק), כנראה בולוניה, איטליה, רל"ז (1477)
תהלים עם פירוש הקמחי (הרד"ק), כנראה בולוניה, איטליה, רל"ז (1477)

זהו ספר התנ"ך הראשון שנדפס בעברית, במהדורה של 300 עותקים שהיתה גדולה לזמנה. עמודיו הראשונים הם הטקסט המנוקד הראשון בדפוס. יתר העמודים לא נוקדו בשל קשיי הפקה. הרב דוד בן יוסף קמחי (הרד"ק, 1235-1160) היה מגדולי פרשני המקרא והמדקדקים של השפה העברית.

תנ"ך עם ניקוד וטעמים, ברישה, לומברדיה (היום איטליה), רנ"ד (1494)
תנ"ך עם ניקוד וטעמים, ברישה, לומברדיה (היום איטליה), רנ"ד (1494)
Gallery arrowGallery arrow
תנ"ך עם ניקוד וטעמים, ברישה, לומברדיה (היום איטליה), רנ"ד (1494)
תנ"ך עם ניקוד וטעמים, ברישה, לומברדיה (היום איטליה), רנ"ד (1494)

זהו התנ"ך המנוקד המודפס הראשון. תבניתו הקטנה של הספר הוזילה את מחירו והקלה את הפצתו וטלטולו בעת נדודים והגירה.

משפחת שונֹצְִינו שמוצאה מגרמניה פעלה באיטליה ובאימפריה העות'מאנית והיתה מראשוני המדפיסים היהודים בעברית במאה ה־15 וה־16 . בית־הדפוס של המשפחה פעל עשרות שנים, נודע בקפדנותו ובספריו המדויקים והשפיע רבות על התפתחות הדפוס העברי.

שבחי הבעש"ט מאת ר' דב בער בן שמואל מליניץ, קאפוסט (בלארוס), תקע"ה (1814)
שבחי הבעש"ט מאת ר' דב בער בן שמואל מליניץ, קאפוסט (בלארוס), תקע"ה (1814)
Gallery arrowGallery arrow
שבחי הבעש"ט מאת ר' דב בער בן שמואל מליניץ, קאפוסט (בלארוס), תקע"ה (1814)
שבחי הבעש"ט מאת ר' דב בער בן שמואל מליניץ, קאפוסט (בלארוס), תקע"ה (1814)

קובץ סיפורים בעברית על חייו ופועלו של מניח היסודות לתנועת החסידות במאה ה־18 , רבי ישראל בן אליעזר המכונה "הבעל שם טוב”. החיבור שנכתב ונערך בשנות ה־90 של המאה ה־18 הוא הראשון מבין קובצי הסיפורת החסידית על קדושת הצדיק וגדולתו שראו אור בדפוס. מקורם של הסיפורים במסורות שהגיעו למחברו מפי מוסרים שונים. בתחילת הספר הוסיף המדפיס את גרסת רבו, שניאור זלמן מלאדי, להתגלותו של הבעש"ט.

תולדות יעקב יוסף מאת הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, קורץ, אוקראינה, תק"ם (1780)
תולדות יעקב יוסף מאת הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, קורץ, אוקראינה, תק"ם (1780)
Gallery arrowGallery arrow
תולדות יעקב יוסף מאת הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, קורץ, אוקראינה, תק"ם (1780)
תולדות יעקב יוסף מאת הרב יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, קורץ, אוקראינה, תק"ם (1780)

ספרו של הרב יעקב יוסף מפולנאה, מן הראשונים והחשובים שבתלמידי הבעל שם טוב, הוא הספר החסידי הראשון שהובא לדפוס. חשיבותו נעוצה לא רק בראשוניותו אלא גם בכך שהוא כולל אמרות ותורות רבות שהמחבר שמע מפיו של הבעש"ט. הספר ערוך כפירוש על פרשות השבוע ולשונו דרשנית ומפותלת. העותק המוצג כאן הוא מן המהדורה הראשונה של הספר.

אור לנתיבה מאת משה מנדלסון, ברלין, תקמ"ג (1783)
אור לנתיבה מאת משה מנדלסון, ברלין, תקמ"ג (1783)
Gallery arrowGallery arrow
אור לנתיבה מאת משה מנדלסון, ברלין, תקמ"ג (1783)
אור לנתיבה מאת משה מנדלסון, ברלין, תקמ"ג (1783)

העותק שלפניכם הוא מבוא לתרגום לגרמנית של התורה שכתוב באותיות עבריות. המתרגם, הפילוסוף היהודי־גרמני משה מנדלסון, היה מאבות תנועת ההשכלה היהודית, והתרגום הוא מחיבוריה הראשונים והחשובים של התנועה. הוא נועד ליהודים דוברי גרמנית שאינם קוראים את השפה, ושיקף מושגים ורעיונות של ההשכלה לעומת הפרשנות המסורתית שהיהודים הכירו. מנדלסון המתרגם והעורך ריכז, בסיוע כמה מידידיו המשכילים, את כתיבת כרכי התרגום, הדפסתם והפצתם, ובכוונת מכוון לא צירף את הסכמותיהם לנוסח של רבני גרמניה, כפי שהיה נהוג. על אף תוכנו המתון של הפירוש, שכונה "הביאור”, הוא עורר התנגדות גדולה בקרב רבני הזמן, והפך שם נרדף ל"חוכמה חיצונית” שהמעיין בה הוא כופר.

צחיח מוסלם, קהיר, 1347
צחיח מוסלם, קהיר, 1347
Gallery arrowGallery arrow
צחיח מוסלם, קהיר, 1347
צחיח מוסלם, קהיר, 1347

החדית', שתרגומו המילולי הוא "ידיעה”, הוא השם שניתן לדברים שסוּפרו על דברי הנביא ועל מעשיו. מבחינת סמכותו בכל הנוגע לעניינים משפטיים, דתיים, תאולוגיים ומוסריים, החדית' שני רק לקוראן. החדית'ים נמסרו בעל־פה מדור לדור עד שכונסו במאה ה־9 ומוינו לנושאים. לפי כותבי הביוגרפיה של מוסלם אבן אל־חג'אג', הוא ליקט מאות אלפי חדית'ים שהילכו בעולם המוסלמי ובחר מתוכם בכ־12 אלף ששושלת מוסריהם היתה ודאית בעיניו ומקורם מפי הנביא עצמו. האוסף שיצר נקרא צחיח או "אמיתי”, והוא אחד משני אוספי החדית'ים הקאנוניים באסלאם הסוני. עותק יוצא־מן־הכלל זה נוצר במיוחד לספרייתו של איש החצר הממלוכית רם־הדרג שייחו אל־פרבי אל־נאסירי (מת ב־1357).

בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, פריז, צרפת, 1270-1250
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, פריז, צרפת, 1270-1250
Gallery arrowGallery arrow
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, פריז, צרפת, 1270-1250
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, פריז, צרפת, 1270-1250

עותק מהודר ויוקרתי של הווּלגטה, התרגום המוסמך על־פי הכנסייה הקתולית של כתבי הקודש ללטינית. הווּלגטה כוללת את התנ"ך ("הברית הישנה”), את "הספרים החיצוניים” לקאנון היהודי וכן את ספרי הבשורה הנוצרית ("הברית החדשה”). העותק המוצג כאן נוצר כנראה לשימושם של נזירים מטיפים שנזקקו לספרים קטני־מידות וקלים.

בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, צרפת, 1240-1220
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, צרפת, 1240-1220
Gallery arrowGallery arrow
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, צרפת, 1240-1220
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, צרפת, 1240-1220

עותק מהודר ויוקרתי של הווּלגטה, התרגום המוסמך על־פי הכנסייה הקתולית של כתבי הקודש ללטינית.

הווּלגטה כוללת את התנ"ך ("הברית הישנה”), את "הספרים החיצוניים” לקאנון היהודי וכן את ספרי הבשורה הנוצרית ("הברית החדשה”). העיטורים הצבעוניים צוירו ביד אמן.

בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1481
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1481
Gallery arrowGallery arrow
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1481
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1481

עותק מהודר ויוקרתי של הווּלגטה, התרגום המוסמך על־פי הכנסייה הקתולית של כתבי הקודש ללטינית.

הווּלגטה כוללת את התנ"ך ("הברית הישנה”), את "הספרים החיצוניים” לקאנון היהודי וכן את ספרי הבשורה הנוצרית ("הברית החדשה”). האיורים והעיטורים הצבעוניים צוירו ביד אמן, כפי שהיה נהוג בתקופת המעבר שבין התקנת כתבי־היד להדפסתם כספרים.

בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1491
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1491
Gallery arrowGallery arrow
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1491
בִיּבְלּיִהָּ (וולּגְטָָּה) בלטינית, באזל, שווייץ, 1491

עותק מהודר ויוקרתי של הווּלגטה, התרגום המוסמך על־פי הכנסייה הקתולית של כתבי הקודש ללטינית.

הווּלגטה כוללת את התנ"ך ("הברית הישנה”), את "הספרים החיצוניים” לקאנון היהודי וכן את ספרי הבשורה הנוצרית ("הברית החדשה”). האיורים והעיטורים הצבעוניים צוירו ביד אמן, כפי שהיה נהוג בתקופת המעבר שבין התקנת כתבי־היד להדפסתם כספרים.

פירוש המשנה לרמב"ם (סדר מועד ונשים), מצרים, המאה ה־12
פירוש המשנה לרמב"ם (סדר מועד ונשים), מצרים, המאה ה־12
Gallery arrowGallery arrow
פירוש המשנה לרמב"ם (סדר מועד ונשים), מצרים, המאה ה־12
פירוש המשנה לרמב"ם (סדר מועד ונשים), מצרים, המאה ה־12

חיבור זה, שהוא מן החשובים שבפירושי המשנה, נכתב במו ידיו של ר' משה בן מימון ונועד לפשט את מורכבות התלמוד ולהציג את פסק ההלכה הנובע מכל משנה. זהו עותק ששימש את הרמב"ם ושהוא עשה בו שינויים ותיקונים, מאז החל לחברו ובמשך כל חייו. לשון החיבור היא ערבית־יהודית, כלומר הניב הערבי שהיה שגור בפי היהודים כתוב באותיות עבריות, והוא משלב ביאורים, פסיקות הלכה והערות אישיות של המחבר על עניינים תאולוגיים.

משנה תורה לרמב"ם, ספרד או פרובנס, 1350-1300
משנה תורה לרמב"ם, ספרד או פרובנס, 1350-1300
Gallery arrowGallery arrow
משנה תורה לרמב"ם, ספרד או פרובנס, 1350-1300
משנה תורה לרמב"ם, ספרד או פרובנס, 1350-1300

חיבורו של ר' משה בן מימון הוא מפעל היחיד הגדול ביותר בהלכה ובספרות הרבנית, אשר קבע הלכה בכל תחום מתחומי החיים היהודיים של הפרט ושל הציבור כאחד. בזכות מעמדו כספר יסוד הוא הועתק לעיתים בצורת מִצְחָף (קוֹדֶקס) מונומנטלי, כמו ספרי מקרא. איוריו נוספו בראשית המאה ה־15 , עשרות שנים אחרי שכתב־היד הועתק, והם קשורים הדוקות לתוכנו ההלכתי של הספר.

פסק של ר' יוסף בן אפרים קארו בחתימתו, צפת, 1574 בקירוב
פסק של ר' יוסף בן אפרים קארו בחתימתו, צפת, 1574 בקירוב
Gallery arrowGallery arrow
פסק של ר' יוסף בן אפרים קארו בחתימתו, צפת, 1574 בקירוב
פסק של ר' יוסף בן אפרים קארו בחתימתו, צפת, 1574 בקירוב

ר' יוסף קארו היה מגדולי הפוסקים ומקובעי אורח־החיים הדתי היהודי על־פי ההלכה הפסוקה עד ימינו. חיבורו הידוע ביותר הוא שלחן ערוך. הפסק המוצג כאן הוא בעניין ירושת היתומה רחל בת שמואל ויליאלובוס בת קושטא (איסטנבול). המסמך לא נכתב בידו של קארו אך הוא נושא את חתימתו.

שלחן ערוך מאת ר' יוסף קארו, ונציה, שכ"ה (1565)
שלחן ערוך מאת ר' יוסף קארו, ונציה, שכ"ה (1565)
Gallery arrowGallery arrow
שלחן ערוך מאת ר' יוסף קארו, ונציה, שכ"ה (1565)
שלחן ערוך מאת ר' יוסף קארו, ונציה, שכ"ה (1565)

מהדורה ראשונה בדפוס של הספר שנכתב בצפת בשנת 1563. אחרי שהודפס, הופץ הספר במהירות וזכה להצלחה כה גדולה עד שהיה לחיבור ההלכתי המשפיע ביותר על אורחות־חייהם של יהודים שומרי מצוות עד ימינו.

סדור תפילות, ליסבון, פורטוגל, המאה ה־15
סדור תפילות, ליסבון, פורטוגל, המאה ה־15
Gallery arrowGallery arrow
סדור תפילות, ליסבון, פורטוגל, המאה ה־15
סדור תפילות, ליסבון, פורטוגל, המאה ה־15

כתב־היד מעוטר בקישוטי צבע וזהב וברישומי קולמוס שסגנונם רווח בעיטור כתבי־היד בליסבון. מנהג תפילות הקבע של יהודי ספרד היה מגובש וקבוע אבל הרחבות סדר התפילה היו מגוונות ושולבה בהן שירת הקודש העברית. המשוררים החשובים של תור הזהב בספרד חיברו פיוטים לחלקי תפילה רבים, וקהילות שונות בחרו קטעים מהם, כפי שמגלה הסידור שלפניכם.

מחזור בני רומה, 1450 בקירוב
מחזור בני רומה, 1450 בקירוב
Gallery arrowGallery arrow
מחזור בני רומה, 1450 בקירוב
מחזור בני רומה, 1450 בקירוב

כתב־היד המחזיק נוסחי תפילה נדירים הוא ממחזורי התפילה היפים ועתירי הפיוטים. ייחודו טמון ברישומי הדיו המרשימים המעטרים אותו, מעשה ידי אחד ממעתיקי ומאיירי כתבי־היד היהודים החשובים והמוכשרים, אשר פעל בגרמניה ועבר ממנה לאיטליה. העיטורים מתארים חיות ויצורים דמיוניים כגון חד־קרן.

ספר הזהר על התורה, מנטובה, איטליה, שי"ח (1558)
ספר הזהר על התורה, מנטובה, איטליה, שי"ח (1558)
Gallery arrowGallery arrow
ספר הזהר על התורה, מנטובה, איטליה, שי"ח (1558)
ספר הזהר על התורה, מנטובה, איטליה, שי"ח (1558)

ספר הזוהר הוא החיבור החשוב ביותר בתולדות המיסטיקה היהודית, ובו פירוש הרובד הסמלי והסודי של התורה. כל תורת הקבלה המאוחרת מבוססת עליו.

הספר מתאר מערכת של כוחות עליונים זכריים ונקביים המשפיעים על העולם האנושי אבל גם מושפעים ממנו. חלקים ממנו החלו להופיע בספרד בסוף המאה ה־13, אם כי הספר עצמו מייחס את רוב מדרשיו לרבי שמעון בר יוחאי ולתלמידיו בני המאה ה־2. הדפסתו היא שתרמה להגדרתו כספר ולהיותו חיבור כה משפיע ומרכזי. עותק זה הוא מהדורה ראשונה בדפוס של ספר הזוהר, אשר שימשה כנראה את גדול מקובלי צפת, רבי יצחק בן שלמה לוריא ("האר"י”) ותלמידיו.

ספר יצירה, ורשה, תרמ"ד (1884)
ספר יצירה, ורשה, תרמ"ד (1884)
Gallery arrowGallery arrow
ספר יצירה, ורשה, תרמ"ד (1884)
ספר יצירה, ורשה, תרמ"ד (1884)

ספר יצירה הוא חיבור עברי קדום, קצר מאוד וחידתי שלפי המסורת כתב אברהם אבינו, ועניינו מבנהו הרוחני של העולם ומשמעותן המאגית של אותיות האלף־בית שהוא נברא מהן.

בספר מופיעים בפעם הראשונה מושגים כגון מושג ה"ספִירוֹת” שהיו לאבני־יסוד בתורת הסוד היהודית. לאורך הדורות פירשו אותו חכמי היהדות פירושים רבים ומגוונים. העותק המוצג כאן היה שייך לגרשם שלום, מגדולי חוקרי המיסטיקה היהודית. הערות שהוא הוסיף עליו בכתב ידו נראות מעל דפי העותק. ספר יצירה שימש גם השראה לאמן מיכה אולמן שעבודת הפיסול שלו "אותיות אור” מוצגת בגן הספרייה.

ספר יצירה, מנטובה, שב"ך (1562)
ספר יצירה, מנטובה, שב"ך (1562)
Gallery arrowGallery arrow
ספר יצירה, מנטובה, שב"ך (1562)
ספר יצירה, מנטובה, שב"ך (1562)

ספר יצירה הוא חיבור עברי קדום, קצר מאוד וחידתי שלפי המסורת כתב אברהם אבינו, ועניינו מבנהו הרוחני של העולם ומשמעותן המאגית של אותיות האלף־בית שהוא נברא מהן.

בספר מופיעים בפעם הראשונה מושגים כגון מושג ה"ספִירוֹת” שהיו לאבני־יסוד בתורת הסוד היהודית. לאורך הדורות פירשו אותו חכמי היהדות פירושים רבים ומגוונים. הספר שימש גם השראה לאמן מיכה אולמן שעבודת הפיסול שלו "אותיות אור” מוצגת בגן הספרייה.

קוראן, צפון אפריקה, המאה ה־9
קוראן, צפון אפריקה, המאה ה־9
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, צפון אפריקה, המאה ה־9
קוראן, צפון אפריקה, המאה ה־9

לפי האמונה המוסלמית, כל הכתוב בקוראן הוא דבר האל, שנמסר לנביא מוחמד בתיווכו של המלאך גבריאל בתחילת המאה ה־9. הקוראן הוא המדריך החשוב ביותר לאורח־החיים המוסלמי, פסוקיו הם המקור העיקרי של התפילה, הפולחן וההלכה, ותוכנו — מקור להשראה רוחנית.

בעותק זה מן המאה ה־9 כתובים הפסוקים החותמים את פרק 10 (״סוּרת יונה”) ורוב פסוקי פרק 11 (״סוּרת הוּד”). סגנון הכתב הגאומטרי והפרופורציונלי שלהם (כתב כּוּפי) ותבנית הספר המיוחדת שרוחבה עולה על אורכה מאפיינים את הקוראנים מתקופה זאת. ייתכן שהתבנית הרוחבית נועדה להבדיל את הקוראן מספרים אחרים ולסמן אותו כדברי האל.

קוראן, בגדאד, המאה ה־11
קוראן, בגדאד, המאה ה־11
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, בגדאד, המאה ה־11
קוראן, בגדאד, המאה ה־11

לפי האמונה המוסלמית, כל הכתוב בקוראן הוא דבר האל, שנמסר לנביא מוחמד בתיווכו של המלאך גבריאל בתחילת המאה ה־7. הקוראן הוא המדריך החשוב ביותר לאורח־החיים המוסלמי, פסוקיו הם המקור העיקרי של התפילה, הפולחן וההלכה, ותוכנו — מקור להשראה רוחנית.

קוראן זה הועתק כנראה בידי תלמיד של הקליגרף הבגדאדי הנודע אבן אל־באוואב (מת ב־1022). בשוליו כתובות הוראות לקריאת הטקסט, ומצוינים בצבעים שונים שבעה סגנונות הגייה מקבילים (קיראאת). כל צבע מייצג את מסורת הקריאה של אחד משבעת הקוראים המהוללים של הקוראן במאה ה־8 וה 9. כתב־היד מבטא את מרכזיותה של קריאת הקוראן בחיי המאמינים.

קוראן, כנראה איראן, אמצע המאה ה־9
קוראן, כנראה איראן, אמצע המאה ה־9
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, כנראה איראן, אמצע המאה ה־9
קוראן, כנראה איראן, אמצע המאה ה־9

לפי האמונה המוסלמית, כל הכתוב בקוראן הוא דבר האל, שנמסר לנביא מוחמד בתיווכו של המלאך גבריאל בתחילת המאה ה־7. הקוראן הוא המדריך החשוב ביותר לאורח־החיים המוסלמי, פסוקיו הם המקור העיקרי של התפילה, הפולחן וההלכה, ותוכנו — מקור להשראה רוחנית.

עותק זה מן המאה ה־9 כתוב בכתב הכּוּפי העתיק והוא מציין שלב מעבר בתולדות הכתב הערבי. התנועות הקצרות בכתבי־היד המוקדמים מסוגו צוינו בנקודות צבע או לא צוינו כלל. כדי להתאים קוראן זה לזמנו הוסיף עליו מעתיק מאוחר בשם אל־חייקאני את סימני הניקוד מעל ומתחת לאותיות. עוד הוא הוסיף קוֹלוֹפוֹן בפרסית, שפת אימו, וציין בו את מועד התערבותו בספר, בשנת 1005.

קוראן, איראן, המאה ה־16
קוראן, איראן, המאה ה־16
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, איראן, המאה ה־16
קוראן, איראן, המאה ה־16

קוראן מוזהב זה נכתב ואויר להפליא באיראן בסגנון השיראזי היוקרתי. חותמות הסולטאנים בדפיו הראשונים מלמדות כי לימים הוא השתייך לספרייה העות'מאנית המלכותית.

קוראן, איראן, 1834
קוראן, איראן, 1834
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, איראן, 1834
קוראן, איראן, 1834

קוראן מאויר זה הותקן במצוות זקני סננדג' (היום בירת מחוז כורדיסטן שבצפון איראן) — מתנה למוחמד חאן, פקיד בשושלת הפרסית הקאג'ארית. תרגומו לפרסית כתוב בדיו אדומה בין שורות הטקסט הערבי המקורי הכתוב בדיו שחורה. על־פי הקוראן התגלה האל לנביא בשפה הערבית, וזו נותרה עד ימינו לשון הפולחן העיקרית. הוספת התרגום לפרסית מעידה על התפתחות האסלאם לדת עולמית שמאמיניה דוברים שפות רבות.

קוראן, איראן, המאה ה־19
קוראן, איראן, המאה ה־19
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, איראן, המאה ה־19
קוראן, איראן, המאה ה־19

קוראן זה שאיוריו יפים להלל ראה אור כשאמנות הדפוס כבר התפשטה באיראן. ההשקעה הרבה בהפקתו מלמדת על חשיבותם של כתבי־היד לא רק כטקסטים אלא כחפצי יקר. תרגומו לפרסית כתוב לסירוגין, שורה אחרי שורה, בדיו אדומה מתחת למקור הערבי הכתוב בדיו שחורה. הקוראן מזכיר פעמים רבות שהתגלות האל לנביא היתה בשפה הערבית, וזו נותרה עד ימינו לשון הפולחן העיקרית בתפילה ובקריאת הקוראן. הוספת התרגום לפרסית מלמדת על התפתחות האסלאם מדת ערבית לדת עולמית שמאמיניה דוברים שפות רבות.

ספר הריפוי, המאה ה־11
ספר הריפוי, המאה ה־11
Gallery arrowGallery arrow
ספר הריפוי, המאה ה־11
ספר הריפוי, המאה ה־11

אבן סינא היה הרופא והפילוסוף המוסלמי הדגול ביותר שפעל בימי־הביניים. בספר הריפוי פרי עטו, שחלקו הראשון מוצג כאן, משוקע ידע שהוא הפיק ממפעל התרגום הכביר לערבית של הפילוסופיה היוונית, של הכתבים המדעיים ושל הספרות העממית שנערך 200 שנה קודם זמנו. אבן סינא עיבד את הגותו של אריסטו ופיתח אותה לכלל תורה חדשה המתארת את המציאות באופן מקיף ומציעה מדריך לחיים.

תיקון [ספר] האופטיקה, אדירנה, 1511
תיקון [ספר] האופטיקה, אדירנה, 1511
Gallery arrowGallery arrow
תיקון [ספר] האופטיקה, אדירנה, 1511
תיקון [ספר] האופטיקה, אדירנה, 1511

חקר העין היה כר פורה להוגים מוסלמים שהסתמכו על רעיונות יווניים והלניסטיים ופיתחו והרחיבו אותם. החוקר בן המאה ה־10 אבן אל־היית'ם נודע כ"אבי האופטיקה” וספר האופטיקה שלו היה הראשון שהסביר במלואה את פעולת העין.

בפירוש הספר מאת כמאל אל־דין אל־פארסי המוצג כאן, מסביר המלומד הפרסי בן המאה ה־13 כיצד אנו רואים צבע וכיצד נוצרת קשת בענן.

שיר על צורותיהם של כוכבי השבת, אספהאן, 1717
שיר על צורותיהם של כוכבי השבת, אספהאן, 1717
Gallery arrowGallery arrow
שיר על צורותיהם של כוכבי השבת, אספהאן, 1717
שיר על צורותיהם של כוכבי השבת, אספהאן, 1717

תורת המדעים היוונית חוללה מהפכה בהיסטוריה האינטלקטואלית של האסלאם, אך לא הפחיתה מכוחן של מסורות קודמות, כגון החלוקה הקדם־אסלאמית של קבוצות הכוכבים בגלגל המזלות כפי שהיא מוצגת בכתב־יד זה. היצירה הנפוצה על צורותיהם של כוכבי השבת משלבת תיאורים של קבוצות הכוכבים לפי שיטת אנווא הערבית, חישובים עונתיים המבוססים על גלגל המזלות ואסטרונומיה תלמיית.

החרוזים הרוחניים, האימפריה העות'מאנית, 1620-1619
החרוזים הרוחניים, האימפריה העות'מאנית, 1620-1619
Gallery arrowGallery arrow
החרוזים הרוחניים, האימפריה העות'מאנית, 1620-1619
החרוזים הרוחניים, האימפריה העות'מאנית, 1620-1619

שירתו של המשורר הנודע ג'לאל אל־דין רומי היא אבן־דרך בתולדות השירה הסופּית ומהישגיה הגדולים של התרבות הפרסית. ההגיגים והסיפורים על נביאים, מלכים וקדושים מצד אחד ועל בעלי־חיים, משרתים ואביונים מצד אחר הקנו לשירתו את התואר הנכבד "הקוראן של פרס”.

גומחת האורות, 1115
גומחת האורות, 1115
Gallery arrowGallery arrow
גומחת האורות, 1115
גומחת האורות, 1115

אבו חאמד אל־ע'זאלי התפרסם כאחד מחשובי הוגי־הדעות המוסלמים בכל הזמנים בזכות כוחו לשלב תחומים אינטלקטואליים נבדלים — פילוסופיה, חוק ומיסטיקה. בשלהי שנות ה־30 לחייו, כשנודע ברבים כמלומד ושימש בחצר הסלג'וקית בבגדאד, פרש אל־ע'זאלי מעיסוקיו לטובת לימוד רוחני והתעמקות במיסטיקה. כתב־יד זה של פרשנותו הפילוסופית והמיסטית את פרק האור (״סוּרת אל־נור”) בקוראן מתאפיין בבהירותו הרבה.

תוצאות האומנויות ומעלות האיכויות, תורכיה העות'מאנית, 1591
תוצאות האומנויות ומעלות האיכויות, תורכיה העות'מאנית, 1591
Gallery arrowGallery arrow
תוצאות האומנויות ומעלות האיכויות, תורכיה העות'מאנית, 1591
תוצאות האומנויות ומעלות האיכויות, תורכיה העות'מאנית, 1591

המחקר המדעי האסלאמי נולד עם תרגומם לערבית של חיבורים יווניים קלסיים במקצועות שונים בזמנה של הח'ליפות העבאסית (1258-750). רק אחר כך התפתחו המדעים האסלאמיים בערבית, בפרסית ובתורכית כפי שעולה מחיבור זה מן המאה ה־16. מחברו היה תאולוג, משורר ואיש חצר המלכות, אך הוא קנה את שמו בעיקר בזכות סקירה אנציקלופדית זאת של 12 ענפי הידע החשובים ביותר.

שלוש איגרות לאבן תיימיה, המאה ה־14
שלוש איגרות לאבן תיימיה, המאה ה־14
Gallery arrowGallery arrow
שלוש איגרות לאבן תיימיה, המאה ה־14
שלוש איגרות לאבן תיימיה, המאה ה־14

אחמד אבן תיימיה, פוסק הלכה, תאולוג ופרשן מבריק, הוא מגיבוריו של האסלאם השמרני בימינו, אך במאה ה־14 היה דמות שנויה במחלוקת.

בכתב־יד זה, שהעתיק תלמידו כמה עשורים לאחר מותו, מופיע חיבור חשוב על נצחיות העולם שאלמלא העתקתו לא היה נודע דבר קיומו.

יוסוף וזוליח'ה, קשמיר, סוף המאה ה־18
יוסוף וזוליח'ה, קשמיר, סוף המאה ה־18
Gallery arrowGallery arrow
יוסוף וזוליח'ה, קשמיר, סוף המאה ה־18
יוסוף וזוליח'ה, קשמיר, סוף המאה ה־18

יוסף המקראי המוזכר בקוראן כנביא יוסוף הוא מושׂאם של סיפורים רבים שנוצרו במסורת המוסלמית. אלה הרחיבו את תפקידה ומקומה של אשת פוטיפר ("אשת אל־עזיז” בקוראן), המכונה זוליח'ה בגרסותיהם הפרסיות. אם בתחילת הסיפור היא מתוארת כאישה רעה ומפתה, הרי שבהמשכו דמותה מתפתחת והיא נעשית לאישה שאהבתה המטורפת מעוררת אהדה, ובסופו היא מתוודה על פשעה וחוזרת בתשובה.

קוראן, סוף המאה ה־9
קוראן, סוף המאה ה־9
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, סוף המאה ה־9
קוראן, סוף המאה ה־9

הכתב הכּוּפי, שמוצאו קרוב לוודאי בעיר כּוּפה (שבעיראק של ימינו), הוא הכתב הקליגרפי הערבי העתיק ביותר. תחילה כתבו בו קוראנים על קלף, אך לימים היה לכתב נוי והוא משמש ככזה עד ימינו. מן הקטע בן המאה ה־9 המוצג כאן אפשר לראות שכתב זה מתאפיין בסדירוּת גאומטרית ובצורות, קווים וגושי טקסט פרופורציונליים.

מתנה לאציל, הראת, 1484
מתנה לאציל, הראת, 1484
Gallery arrowGallery arrow
מתנה לאציל, הראת, 1484
מתנה לאציל, הראת, 1484

כתב־יד נדיר ויקר זה, שנכתב בזמנו של המחבר, מציג דוגמה נאה לכתב הנסתעליק שפותח בידי סופרים פרסיים ושימש במיוחד לכתיבת שירה. הנסתעליק, "כלת הקליגרפיה האסלאמית”, מתאפיין באותיות סופיות שמתארכות ונוטות אל צידה השמאלי התחתון של השורה.

קוראן, שלהי המאה ה־9
קוראן, שלהי המאה ה־9
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, שלהי המאה ה־9
קוראן, שלהי המאה ה־9

הכתב הכּוּפי, שמוצאו קרוב לוודאי בעיר כּוּפה (שבעיראק של ימינו), הוא הכתב הקליגרפי הערבי העתיק ביותר. תחילה כתבו בו קוראנים על קלף, אך לימים היה לכתב נוי והוא משמש ככזה עד ימינו. מן הקטע בן המאה ה־9 המוצג כאן אפשר לראות שכתב זה מתאפיין בסדירוּת גאומטרית ובצורות, קווים וגושי טקסט פרופורציונליים.

לוחות קליגרפיים, האימפריה העות'מאנית, 1726 בקירוב
לוחות קליגרפיים, האימפריה העות'מאנית, 1726 בקירוב
Gallery arrowGallery arrow
לוחות קליגרפיים, האימפריה העות'מאנית, 1726 בקירוב
לוחות קליגרפיים, האימפריה העות'מאנית, 1726 בקירוב

אלבומים כגון זה, שנודעו בשם מוּפרדאת, שימשו להדגמת אותיות האלף־בית הערבי בנפרד ובצירופי אותיות שונים, בשני סוגי כתב. השורה העליונה והתחתונה כתובות בכתב ת'ֻלת' ששימש על־פי־רוב בכותרות ובכתובות על מצבות, ואילו שורות התווך שביניהן כתובות בכתב נסח'י. את האלבומים האלה כינסו יחד תלמידים לצורכי תרגול וסופרים מומחים שהשתמשו בהם כדוגמאות לסגנון הקליגרפי הראוי.

קוראן, צפון אפריקה, כנראה המאה ה־13
קוראן, צפון אפריקה, כנראה המאה ה־13
Gallery arrowGallery arrow
קוראן, צפון אפריקה, כנראה המאה ה־13
קוראן, צפון אפריקה, כנראה המאה ה־13

סופרי צפון אפריקה כתבו בכתב ייחודי, שנגזר מן הכתב הכּוּפי, אך נבדל מזה ששימש במזרח הים התיכון, במסופוטמיה ובמזרח האסלאמי. עותק עתיר איורים זה מדגים את מאפייני הכתב המגריבּי, כגון אליף סופית הנמשכת מלמעלה למטה; משיכות קטנות ונוטות שמאלה בנקודה העליונה של האותיות אליף, לאם, טא וזא; והאותיות פא עם נקודה מתחתיה וקאף עם נקודה אחת בלבד מעליה. כותרות הפרקים כתובות בכתב כּוּפי מוזהב.

כל שירי מוחבי, האימפריה העות׳מאנית, איסטנבול (?), 1553 בקירוב
כל שירי מוחבי, האימפריה העות׳מאנית, איסטנבול (?), 1553 בקירוב
Gallery arrowGallery arrow
כל שירי מוחבי, האימפריה העות׳מאנית, איסטנבול (?), 1553 בקירוב
כל שירי מוחבי, האימפריה העות׳מאנית, איסטנבול (?), 1553 בקירוב

כתב הנסתעליק הרהוט והאמנותי שהתפתח במקורו באיראן שימש גם לכתיבת שירה במסורות שהושפעו בעיקר מן הפרסית, לרבות הכורדית, התורכית ושפת אורדו. כתב־יד מלכותי ומעוטר זה של אסופת השירים הפרסיים והתורכיים של הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון הופק בימי חייו של המחבר.

סלים־נאמה, האימפריה העות'מאנית, 1524
סלים־נאמה, האימפריה העות'מאנית, 1524
Gallery arrowGallery arrow
סלים־נאמה, האימפריה העות'מאנית, 1524
סלים־נאמה, האימפריה העות'מאנית, 1524

כתב הנסתעליק הרהוט והאמנותי שהתפתח באיראן שימש גם לכתיבת שירה במסורות שהושפעו בעיקר מן הפרסית, לרבות הכורדית, התורכית ושפת אורדו. כתב־יד מלכותי ומעוטר זה מתאר את כיבושיו של הסולטאן העות'מאני, סלים הראשון (שלט בשנים 1520-1512). הוא הועתק 4 שנים לאחר מותו בהזמנת בנו, סולימאן המפואר.

פרשת “שלח־לך” (במדבר יג-טו), כנראה פרס, 1106
פרשת “שלח־לך” (במדבר יג-טו), כנראה פרס, 1106
Gallery arrowGallery arrow
פרשת “שלח־לך” (במדבר יג-טו), כנראה פרס, 1106
פרשת “שלח־לך” (במדבר יג-טו), כנראה פרס, 1106

העתקת פרשה אחת של התורה היא נדירה, ואולי נעשה הדבר בהשפעת העתקת סוּרוֹת יחידות מן הקוראן. גם עיטורה בסגנון ספרי קוראן מזרחיים בני זמנה מלמד על השפעת הסביבה.

הכתב המזרחי הוא אחד מכתבי הענף האסלאמי של הכתב העברי. כתב זה שלט בימי־הביניים במצרים, ארץ־ישראל, סוריה ולבנון, וגם בעיראק, פרס ואוזבקיסטן שבמרכז אסיה. כתיבתו בקולמוס קנה תרמה לקווי אות אחידים ולהבדל מועט בין קווי הרוחב לקווי האורך. גגות האותיות מתאפיינים בעוקצים ותגים בולטים. אותיות הכתב המרובע זקופות ותבניתן ריבועית: אורך האותיות שווה לרוחבן וקווי האורך ניצבים לבסיסים.

ספר המנהגים לרבי אברהם קלויזנר, אירופה, ק״ע (1410)
ספר המנהגים לרבי אברהם קלויזנר, אירופה, ק״ע (1410)
Gallery arrowGallery arrow
ספר המנהגים לרבי אברהם קלויזנר, אירופה, ק״ע (1410)
ספר המנהגים לרבי אברהם קלויזנר, אירופה, ק״ע (1410)

קובץ הלכתי ופרשני זה מבוסס על ספר מנהגים קדום שנהג בקהילות צרפת ואשכנז ומלווה בהגהותיו של ר' אברהם קלויזנר, שעמד כנראה בראש ישיבה בווינה במאה ה־14 . הוא הועתק בכתב אשכנזי בינוני סמוך למותו של קלויזנר.

הכתב האשכנזי שייך לענף הנוצרי של כתבי־היד העבריים, אשר שלט בימי־הביניים במערב אירופה ובמזרחה. הוא נכתב בקולמוס נוצה המאפשר יצירת רכיבים עדינים וייפוי קווי האות בעיטורים. הכתב הבינוני הוא בין הכתב המרובע לכתב הרהוט. צפיפותו גדולה מזו של הכתב המרובע ואותיותיו, לרבות חללן הפנימי, לרוב קטנות ופחוסות ממנו. קווי האות עשויים במשיכות רכות וכמה מהם מעוגלים ומקושתים.

משנה תורה לרמב״ם (ספר קנין, הלכות מכירה), תימן, המאה ה־14
משנה תורה לרמב״ם (ספר קנין, הלכות מכירה), תימן, המאה ה־14
Gallery arrowGallery arrow
משנה תורה לרמב״ם (ספר קנין, הלכות מכירה), תימן, המאה ה־14
משנה תורה לרמב״ם (ספר קנין, הלכות מכירה), תימן, המאה ה־14

יהודי תימן העריצו את הרמב״ם, ועד היום הם נשענים על כתביו בפסיקותיהם. כתבי־היד של משנה תורה שהם העתיקו משמרים נוסח ייחודי, שלדעת התימנים משקף את דעתו הסופית של הרמב״ם.

הכתב התימני, המשמש את יהודי תימן המסורתיים עד ימינו, הוא תת־טיפוס של הכתב המזרחי. ההבדל בינו ובין הכתב המזרחי בא לידי ביטוי בעיקר בקווים המעובים יותר, במיעוט עוקצים בגגות האותיות ובהבחנה גדולה יותר בין קווי האורך לקווי הרוחב של האותיות.

דרושים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
דרושים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
Gallery arrowGallery arrow
דרושים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
דרושים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18

המקובל ר' חיים ויטאל (צפת, 1542 – דמשק, 1620) היה תלמידו המובהק של ר' יצחק לוריא (האר״י) שנתיים ימים, והוא המקור העיקרי לתורת רבו. התפשטותם המהירה של חיבוריו על תורת הקבלה של האר״י שינתה כליל את עולם הסוד היהודי. סגנון הכתב של כתב־יד זה משמר את הסגנון שרווח בספרד לפני הגירוש.

תורה (בראשית כו:ט-כו:לג), מוצא לא ידוע, המאה ה־11
תורה (בראשית כו:ט-כו:לג), מוצא לא ידוע, המאה ה־11
Gallery arrowGallery arrow
תורה (בראשית כו:ט-כו:לג), מוצא לא ידוע, המאה ה־11
תורה (בראשית כו:ט-כו:לג), מוצא לא ידוע, המאה ה־11

הדף הוא שריד מתוך מִצחָף (קוֹדֶקס), שהכיל לכל הפחות את התורה כולה. כתבי־יד מהודרים מסוגו שימשו ללימוד והוראה, והיו מופת לכתיבה הראויה של התנ”ך.

הכתב המזרחי הוא אחד מכתבי הענף האסלאמי של הכתב העברי. כתב זה שלט בימי־הביניים במצרים, ארץ־ישראל, סוריה ולבנון, וגם בעיראק, פרס ואוזבקיסטן שבמרכז אסיה. כתיבתו בקולמוס קנה תרמה לקווי אות אחידים ולהבדל מועט בין קווי הרוחב לקווי האורך. גגות האותיות מתאפיינים בעוקצים ותגים בולטים. אותיות הכתב המרובע זקופות ותבניתן ריבועית: אורך האותיות שווה לרוחבן וקווי האורך ניצבים לבסיסים.

תורה (שמות טז:א-טז:כה), המאה ה־14 עד המאה ה־15
תורה (שמות טז:א-טז:כה), המאה ה־14 עד המאה ה־15
Gallery arrowGallery arrow
תורה (שמות טז:א-טז:כה), המאה ה־14 עד המאה ה־15
תורה (שמות טז:א-טז:כה), המאה ה־14 עד המאה ה־15

חציו התחתון של דף קלף, שהוצא כנראה מתוך כריכת ספר. כתבי־יד שהתבלו שימשו בשימוש משני לחיזוק כריכות ספרים.

הכתב המזרחי הוא אחד מכתבי הענף האסלאמי של הכתב העברי. כתב זה שלט בימי־הביניים במצרים, ארץ־ישראל, סוריה ולבנון, וגם בעיראק, פרס ואוזבקיסטן שבמרכז אסיה. כתיבתו בקולמוס קנה תרמה לקווי אות אחידים ולהבדל מועט בין קווי הרוחב לקווי האורך. גגות האותיות מתאפיינים בעוקצים ותגים בולטים. אותיות הכתב המרובע זקופות ותבניתן ריבועית: אורך האותיות שווה לרוחבן וקווי האורך ניצבים לבסיסים.

סידור ר' שלמה ב"ר נתן (קטעים), המאה ה־13
סידור ר' שלמה ב"ר נתן (קטעים), המאה ה־13
Gallery arrowGallery arrow
סידור ר' שלמה ב"ר נתן (קטעים), המאה ה־13
סידור ר' שלמה ב"ר נתן (קטעים), המאה ה־13

חיבור הלכתי בערבית־יהודית שעניינו הוא התפילה, נוסחיה ומועדי השנה. מוצא מחברו בארצות המזרח בא לידי ביטוי במנהגי הסידור ובמקורותיו שרובם ככולם מזרחיים.

הכתב המזרחי הוא אחד מכתבי הענף האסלאמי של הכתב העברי. כתב זה שלט בימי־הביניים במצרים, ארץ־ישראל, סוריה ולבנון, וגם בעיראק, פרס ואוזבקיסטן שבמרכז אסיה. כתיבתו בקולמוס קנה תרמה לקווי אות אחידים ולהבדל מועט בין קווי הרוחב לקווי האורך. גגות האותיות מתאפיינים בעוקצים ותגים בולטים. אותיות הכתב המרובע זקופות ותבניתן ריבועית: אורך האותיות שווה לרוחבן וקווי האורך ניצבים לבסיסים.

משנה תורה לרמב״ם (ספר זמנים, קטעים), תימן, המאה ה־14
משנה תורה לרמב״ם (ספר זמנים, קטעים), תימן, המאה ה־14
Gallery arrowGallery arrow
משנה תורה לרמב״ם (ספר זמנים, קטעים), תימן, המאה ה־14
משנה תורה לרמב״ם (ספר זמנים, קטעים), תימן, המאה ה־14

יהודי תימן העריצו את הרמב״ם, ועד היום הם נשענים על כתביו בפסיקותיהם. כתבי־היד של משנה תורה שהם העתיקו משמרים נוסח ייחודי, שלדעת התימנים משקף את דעתו הסופית של הרמב״ם.

הכתב התימני, המשמש את יהודי תימן המסורתיים עד ימינו, הוא תת־טיפוס של הכתב המזרחי. ההבדל בינו ובין הכתב המזרחי בא לידי ביטוי בעיקר בקווים המעובים יותר, במיעוט עוקצים בגגות האותיות ובהבחנה גדולה יותר בין קווי האורך לקווי הרוחב של האותיות.

עץ חיים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
עץ חיים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
Gallery arrowGallery arrow
עץ חיים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18
עץ חיים לר' חיים ויטאל, דמשק (?), המאה ה־18

המקובל ר' חיים ויטאל (צפת, 1542 – דמשק, 1620) היה תלמידו המובהק של ר' יצחק לוריא (האר״י) שנתיים ימים, והוא המקור העיקרי לתורת רבו. התפשטותם המהירה של חיבוריו על תורת הקבלה של האר״י שינתה כליל את עולם הסוד היהודי. סגנון הכתב של כתב־יד זה משמר את הסגנון שרווח בספרד לפני הגירוש. כתב בינוני הוא חופשי יותר מהכתיבה המרובעת אך אינו מחובר כמו בכתב רהוט.

תורה עם ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה, ארץ־ישראל, סוף המאה ה־10
תורה עם ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה, ארץ־ישראל, סוף המאה ה־10
Gallery arrowGallery arrow
תורה עם ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה, ארץ־ישראל, סוף המאה ה־10
תורה עם ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה, ארץ־ישראל, סוף המאה ה־10

הספר המוצג כאן הוא אחד מתוך קבוצה קטנה ונדירה של "כתרי דמשק” השמורים בספרייה. "כתר” הוא כינוי מקובל בארצות המזרח לכתב־יד קדום ומהודר של התנ"ך או החומש. ה"כתרים” נכתבו במקומות שונים, נדדו בין קהילות, הגיעו לדמשק, ושם אימצה אותם הקהילה היהודית כסמל וקמע השומר על עוצמתה, זהותה ואחדותה. עד ימינו הם נחשבים אוצרות יקרים, מן החשובים והמרשימים ביותר בעולם היהודי. ה"כתר” העתיק שלפניכם משמר בדקדקנות את המסורה — הוראות ההעתקה וההגייה של ספרי המקרא — ועל כן הוא עדות נאמנה לנוסח המקורי של המקרא ודגם סמכותי לדורות של סופרים.

תנ"ך עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, בורגוס, ספרד, שנת ך' (1260)
תנ"ך עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, בורגוס, ספרד, שנת ך' (1260)
Gallery arrowGallery arrow
תנ"ך עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, בורגוס, ספרד, שנת ך' (1260)
תנ"ך עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, בורגוס, ספרד, שנת ך' (1260)

הספר המוצג כאן הוא אחד מתוך קבוצה קטנה ונדירה של "כתרי דמשק” השמורים בספרייה. "כתר” הוא כינוי מקובל בארצות המזרח לכתב־יד קדום ומהודר של התנ"ך או החומש. ה"כתרים” נכתבו במקומות שונים, נדדו בין קהילות, הגיעו לדמשק, ושם אימצה אותם הקהילה היהודית כסמל וקמע השומר על עוצמתה, זהותה ואחדותה. עד ימינו הם נחשבים אוצרות יקרים, מן החשובים והמרשימים ביותר בעולם היהודי.

תנ"ך, ספרד, המאה ה־14
תנ"ך, ספרד, המאה ה־14
Gallery arrowGallery arrow
תנ"ך, ספרד, המאה ה־14
תנ"ך, ספרד, המאה ה־14

הספר המוצג כאן הוא אחד מתוך קבוצה קטנה ונדירה של "כתרי דמשק” השמורים בספרייה. "כתר” הוא כינוי מקובל בארצות המזרח לכתב־יד קדום ומהודר של התנ"ך או החומש. ה"כתרים” נכתבו במקומות שונים, נדדו בין קהילות, הגיעו לדמשק, ושם אימצה אותם הקהילה היהודית כסמל וקמע השומר על עוצמתה, זהותה ואחדותה. עד ימינו הם נחשבים אוצרות יקרים, מן החשובים והמרשימים ביותר בעולם היהודי.

מקראות גדולות, ספר קהילות משה, אמסטרדם, הולנד, תפ"ד (1724)
מקראות גדולות, ספר קהילות משה, אמסטרדם, הולנד, תפ"ד (1724)
Gallery arrowGallery arrow
מקראות גדולות, ספר קהילות משה, אמסטרדם, הולנד, תפ"ד (1724)
מקראות גדולות, ספר קהילות משה, אמסטרדם, הולנד, תפ"ד (1724)

"מִקְרָאותֹ גדְּולֹותֹ” הוא כינוי למהדורת דפוס של המקרא שמורכבת מנוסח המסורה הקאנוני והמקודש ומהערות המסורה וכוללת תרגומים ארמיים ומבחר פירושים, שעיצובם הגרפי מסייע בידי הקורא להבחין ביניהם. מהדורה זו של מקראות גדולות ייחודית בגודלה, בנייר המשובח שלה ובעיקר באיוריה המרהיבים. האיורים נוספו בידי האמן המאייר על הדפים המודפסים. אמסטרדם היתה בראשית המאה ה־18 המרכז העולמי להדפסת ספרי קודש.